איך אפשר להאמין ליהדות שאומרת שהבורא הוא טוב ומיטיב ?
"… כי אל טוב ומיטיב אתה"
(תפילת שמונה עשרה בברכת השנים)
ויותר מזה, איך אפשר להאמין ליהדות שאומרת, שהבורא ברא את העולם בשביל שנהנה ממנו?:
"שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בכדי להנות לנבראיו"
(שער הכללים פ"א)
להאמין בזה, בו בזמן, שהשכל האנושי מחייב אותנו שהדבר לא כך, אלא הפוך לגמרי.
הרי לפי היהדות אין דבר שהבורא לא עושה
הכל זה הוא בעצמו
זה אחד מעיקרי האמונה ביהדות:
"הוא בורא ומנהיג לכל הברואים,
והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים"
ואיך אפשר להעיד על מישהו או יישות כלשהי שהיא טובה אם לא מהתבוננות במעשים שלה?
אז אם הוא עושה הכל, והוא גם טוב ומיטיב, והוא ברא אותנו כדי שנהנה מזה העולם,
אז איך ייתכן שהוא עשה שואה?
ואיך ייתכן שהוא עשה שואה נוספת ב 7.10?,
אמנם, קצרה יותר, אבל אכזרית במידה שאפילו מוח שפל ושטני לא יכול היה לדמיין.
הנביא ישעיה אמר
כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי נאום ה' (ישעיה נ"ה פסוק ח').
עולם הפוך ראיתי
(בבא בתרא י ע"ב)
זאת אומרת, שמה שנראה בעינינו דבר רע
הוא למעשה דבר טוב
ומה שנראה בעינינו דבר טוב הוא למעשה דבר רע, יותר מדי הזוי.. לא?
אמנם, אם נתבונן בזרע שנשתל באדמה ונרקב, שלכאורה זה דבר לא טוב שהאדם עמל בעבורו, דבר שלא יכול להועיל כלל,
אבל, עם סבלנות והכרה של חוקי הטבע והתבוננות בהם,
אנחנו מגלים שמתוך הריקבון הזה, צומח לו עץ גדול שמעניק בעבורינו פירות.
לנו זה נראה מובן מאליו, אבל לאדם שפעם ראשונה רואה את זה, זה נראה פלא, ממש נס.
ולמה לנו זה לא נראה כנס?
כי למדנו את חוקי הטבע, ולנו זה כבר הפך להיות טבעי.
ייתכן שיש חוקיות נוספת לטבע שלא הכרנו? שעדיין נסתרת מעינינו?
שבעבורינו היא לא טבע כרגע, כי לא הבחנו בה? ולא למדנו עליה?
בעל הסולם (בהקדמה לספר הזהר אות א') כותב שיש הרבה שאלות שהאדם מתעסק בהן בכל הדורות
נכתבו בעקבותיהן הרבה ספרים בכדי לברר אותן
ובכל זאת עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה.
אחת השאלות שהוא שואל היא :
איך ייתכן שהבורא הוא טוב ומיטיב והוא ברא בריות שמתיסרות ייסורים כל חייהן?
עד כדי ייסורים קשים מאוד כמו שהזכרנו קודם.
התשובה הרווחת שעולה בחברה המאמינה היא, שאין בשכל האנושי לראות את כל התמונה ולהבין את השיקולים האלוקיים
כמו שאומרים – אלו חשבונות שמיים ואין אנו עוסקים בהם.
הרב יהונתן זקס בספרו "לרפא עולם שבור" כותב:
לו יכולנו לראות כיצד הרע של היום מוביל את הטוב של מחר
לו יכולנו לראות מנקודת המבט של אלוקים בורא הכל
יכולנו להבין את הצדק
אך היינו משלמים מחיר
היינו חדלים להיות אנושיים
היינו שלמים עם כל דבר
מצדיקים כל דבר
והופכים חרשים לבכי של אלו שכואב להם.
אלוקים איננו רוצה שנחדל להיות אנושיים
משום שאילו רצה
לא היה בורא אותנו
לא התשובות הן שיהפכו את העולם לטוב יותר
אלא דווקא השאלות
התשובות מצדיקות את הדין
ואילו השאלות מעוררות אותנו לפעולה
ולכן עלינו להפוך את התהיות והכאב שלנו לכוח הפועל
למיגור הרוע ותיקון העולם
זהו גם ההבדל בין אופטימיות לתקווה
האופטימיות היא האמונה שהעולם משתנה לטובה
ואילו התקווה היא האמונה שעלינו מותלת החובה
לשנות את העולם לטובה
אופטימיות = פאסיביות ; תקווה = אקטיביות
אנחנו חייבים לחזור להאמין שיש טוב בעולם, ושמגיע לנו עולם טוב. אין הכוונה לעולם טוב יותר מהיום, אלא לעולם טוב על אמת.
אנחנו חייבים להאמין ולדעת שזה לא חלום ולא קלישאתי או אוטופי, אלא אנחנו מחויבים להגיע לזה, זה מגיע לנו.
אם נחזור לשאלה לגבי הרוע,
האם באמת שכל אנושי לא יכול להבין את הרוע ואת השליחות שלו בעבורינו?
כשמסתכלים על פרטי מקרה שקורה לנו
ועל הדרמה, הצער והכאב שקיבלנו מאותו מקרה, השכל האנושי באמת לא יכול לתפוס ולהכיל אותו, ולמה זה?
משום שהאדם שבוי בתוך הדרמה האנושית
שבוי ומזוהה עימה עד שהוא והצער הופכים להיות אחד, והוא חי כקורבן של המציאות,
עד ששכלו לא מאפשר לו גישה להבנה בהירה ואמיתית.
הקבלה, שהיא פנימיות התורה,
מלמדת אותנו אחרת
היא מוציאה אותנו מהדרמה האנושית
ונותנת לנו לראות את החיים והמקרים
מנקודה נוספת – כאדם הצופה על המציאות ועל חייו.
ושם נפתח הפתח להבין את הרוע
ולהפוך אותו לטוב
על ידי שינוי השקפתינו,
בעצם, שינוי תפיסת המציאות.
וזו לא עבודה פסיכולוגית או אימוץ של השקפה שונה
כמו לחשוב טוב ולראות טוב .
כי לשכל אפשר לספר שהכל טוב והכל לטובה
אבל את הלב אי אפשר לשקר.
אם המוח והלב לא יהיו אחד
האדם יחיה בצער אך בפה ידבר שמחה
וזה לא אדם שלם.
הקבלה לוקחת את האדם למסע של גילוי הטוב מתוכו
ולא מתוך השכלה חיצונית שמחייבת אותו להאמין שכך הוא הדבר
אלא היא נותנת נתיב לגילוי פנימי ואמיתי בחוש, שכך הוא הדבר באמת,
היא מאפשרת לאדם להשתחרר מן הסבל שעובר עליו, אין זה אומר שהוא פטור מלחוות מקרים וארועים לא נעימים, אבל הוא משוחרר מתחושת החושך הגדול שמביאים איתם הארועים,
ואז האמונה שהכל באמת טוב מתאמתת והופכת לידיעה
שמולידה אמונה גבוהה יותר שגם אותה צריך האדם לאמת
בדרך לגילוי והתקשרות אמיתית עם הבורא,
אמונה שהיא לא שכלתנית ולא תלויה בשכנוע עצמי.
כזאת שמובילה לידיעה בחוש.
ובכל פעם מתגלה לה מדרגה נוספת
כי זהו מסע שלא מסתיים לעולם.
מסע שבכל שלב מסירים בו עוד תבניות ועוד הגבלות שהשכל בנה לנו מאז ילדותינו ועד היום.
ולגבי השאלה, למה יש רוע ואיך אפשר להפוך אותו לטוב?
אני מזמין אתכם לחקור ולשאול את השאלות בעצמכם
לא באתי לתת תשובות, אלא רק לגרות את החשיבה ולפתוח לכם פתח למסע שכל אדם חייב לעבור בחייו,
כי לשם כך הגענו לעולם.
לא הגענו בשביל לבלות 120 שנה ולמות, אלא יש תכלית לכל זה
ויש לך תפקיד בעולם הזה, שמוכן במיוחד עבורך, ומחכה שתגלה אותו ותעניק אותו לעולם.
