היתה בגידה או לא? זאת השאלה

שאלה שנשאלת הרבה בקרב הציבור..
האם ב 7.10.23, בשמחת תורה, היתה בגידה או לא?

ברור לכולנו שמשהו לא התנהל כשורה ב7.10 וזה כמובן בלשון המעטה..
ברור לכולנו שה7.10 הוא רק תוצאה
של שנים.
שנים של מערכת שפועלת באופן לא רציונלי ולא צודק וכמובן לא מתוך אהבת אדם, אהבה לעם או לארץ.
מזמן המטרה הזאת איבדה כל ערך,
והחליפו אותה ערכים של כסף, ניצול, דורסנות,
ורצון לשליטה וכפיפות לגורמים זרים, לא בלשון גנאי, אלא עובדה קיימת,
אין למדינה עצמאות,
היא נתונה להחלטותיה של ארהב ואירופה, היא נתונה להחלטותיהם של תאגידים גדולים מאוד בעולם
ולשום ראש ממשלה אין ולא היתה שום עצמאות לקבל החלטות שישפיעו לטובה עלינו אם זה נוגד אנטרסים של אותם גופים.
גם אם האנטרסים הללו דורסניים כלפי העם שחי בכל מדינה שהיא, ובפרט בארץ ישראל.

המחיה היקרה שכל רגע רק עולה אל מול המשכורות שלא עולות בהתאם.

החוב של המדינה שגדל ללא הפסקה.

השמדת 80 אחוז מהפירות והירקות על מנת ליצור היצע נמוך אל מול ביקוש גבוה ובכך המחירים גדלים.
השפע גדול, אבל משום מה היוקר רק הולך ומאמיר.

מערכת חינוך שקרסה מזמן ולא מחנכת את ילדינו על ערכים של כבוד אהבה נתינה ושמחה,
מבטלת את היצירתיות והסקרנות של הילד
בשנותיו הראשונות שמעצבות את אישיותו ואת נפשו של הילד..

מערכת בריאות שקורסת עם רופאים ואחים שאמורים לטפל בחולים, במשמרת של 24 שעות רצופות ואף יותר..

הפשע שגדל ומערכת משפט שאמורה להגן עלינו אך בפועל מגינה רק על הפושעים.
צוי איסור פרסום על פדופילים שהם דמויות מוכרות שנמצאות בתפקידי מפתח ובעלי השפעה
וביניהם מורים שעדיין מלמדים ילדים בבתי הספר( ואיך תדע אם הם מלמדים בבית הספר של הילדים שלך?)

הסטרס שהולך וגדל, לא רק מארועים מחרידים שפוקדים את עמינו,
אלא מהשגרה היומיומית והלחוצה
של כל אדם , שאמור לקיים את משפחתו שהוא כל כך אוהב ורוצה בקרבתה, אך נדרש לעבוד
מבוקר עד ערב ולא לזכות להיות נוכח בחיי המשפחה.
והרשימה עוד ארוכה, כל אחד שישלים אותה כראות עיניו..

כל מה שציינתי כרגע אלו רק עובדות…

בואו נחזור לעניין הבגידה:
האם היתה בגידה או לא?

חלק מהדעות אומרות שהשמאל הקיצוני
שמחזיק בתפקידי מפתח בתחומי הבטחון ובמערכת המשפט
הם אלו שפתחו את שערינו לאלפי המחבלים שפקדו אותנו באותו יום
על מנת להפיל את ראש הממשלה.

יש כאלו שאומרים שזו המדיניות של ראש הממשלה שהובילה אותנו למצב הזה.

אפילו עלה שדווקא הימין הקיצוני הם אלו שפתחו את שערינו באותו יום כדי לחסל את הקונספציה
ולהוביל אחת ולתמיד למלחמה שתחסל את כל אויבינו..

יש עוד דעה
שאומרת שאם לימין וגם לשמאל היה אנטרס להוביל לשינוי, אז היה להם אנטרס משותף
והם שיתפו פעולה ופתחו את שערינו, כדי שכל צד יוכל להמשיך להוביל לכיבוש מטרתו.

אבל בתאכלס, מה זה משנה?
זה נכון שתמיד מראים לנו
שזה מושך לימין וההוא לשמאל (כמו שמיתגו את זה שנים בתקשורת)
זה מיתג את עצמו כימני וההוא כשמאלי..

ואנחנו?
נותרנו כולנו בין לבין, באמצע
ומחפשים את הדעה שבמקצת קרובה לייצג את מה שעוד איכשהו קרוב לליבינו ,בתקווה לשינוי שיטיב עימנו..
נותרנו כביכל מוכרחים להחליט למי ניתן את קולינו.

בעוד שאף אחד מהם לא יכול באמת לשקף את רצונינו
וכבר הוכחנו את זה קודם.
אז יש כזה דבר ימין ושמאל?
הרי אין לאף אחד את האפשרות לשנות פה משהו מהותי
אף אחד לא ישנה את מערכת החינוך, מלבד להוסיף עוד סייעת בכיתה ולהתגאות בזה
או שינויים קוסמטיים כאלו ואחרים.
בעוד שהמורים והמנהלים מולחצים להמשיך ולחיות את המערכת
שהילדים שלנו כל כך סובלים בה
ולא מבינים מה הם עושים שם בכלל
בשנים הכי חשובות של חייהם
ונמצאים במערכת שבה כל הילדים סובלים מעניינים רגשיים/חברתיים/נפשיים/קשב וריכוז
מבלי שום התיחסות שפותרת את העניין מהשורש
הכל הוא שינוי קוסמטי למראית עין,
ואם תשאלו את עובדי המערכת הם יסכימו על מה שנאמר פה לגבי החינוך, הם אומרים את זה בגלוי,
פגשתי לא מעט כאלו ב 10 שנותי במערכת הזאת..

בזמן שאלו שמנהלים את המדינה מנסים בתחבולות להמשיך לנהל אותה
אנחנו מתעוררים
אנחנו מאבדים אמון בהם
בכל המערכות
האמת באמת נעדרת, והשקר לא מפסיק לצףף.

וכשזה קורה אנחנו חוטפים זעזוע
שמרגיש לנו לא נעים
כל העולם שהכרנו פתאום משתנה לנו מול העיניים
והתמונה העתידית נראת שחורה יותר ויותר

חלק מהאנשים נכנסים לחרדות, חלק לדכאונות
המחלות גוברות כי הנפש פצועה
ונראה שאין שום דבר אופטימי וטוב

אבל בסהכ מה שקורה לנו זו התעוררות.
התעוררות מהאשליה שנולדנו אליה וגדלנו לתוכה.

כולם רוצים שינוי
אבל אנחנו לא יודעים מהו השינוי..
כי כל שינוי שנדמיין או נשאף אליו
הוא מגיע מתוך המערכת החולה הזו.

בעוד ששינוי אמיתי לא יכול להיות על יסודות חולים
אלא הוא יכול להיות וצריך להיות אך ורק על ייסודות חדשים ובריאים .
אם שינוי לא יהיה שורשי הוא תמיד יוביל אותנו לאותו מצב חולה, כי כמו שאמרנו היסודות חולים..

ואם אנחנו כל כך חפצים לשינוי, המציאות נותנת לנו אותו
כי הרצון הקולקטיבי הוא שמזמן לנו מציאות חדשה.

לכן, השלב הראשון הוא ההתעוררות.
וכשפוכחים את העיניים לראשונה
זה מלחיץ, זה מתסכל,
פתאוםהאנחנו קולטים איפה חיינו עד היום
ושם גם ניתן לראות בבהירות מה לא יכול להמשיך להתקיים במציאות החדשה.

כמובן שזה מלחיץ שכל מה שגדלנו לתוכו
והתרגלנו אליו כל כך במשך כל שנותינו, קורס,
וכמו כדור שלג זה מתגלגל ולא עוצר
ונראה שאין לו סוף.

השלב השני
היא המחשבה שלי, האדם הקטן והפשוט אין אפשרות לשנות שום דבר
מה כבר אפשר לעשות אל מול מערכת כזאת גדולה
בזמן שבמקביל אני חייב להמשיך ולפרנס את משפחתי.

ובשלב הזה אנחנו פוגשים בצומת דרכים
שבה יש שתי פניות
לרוב אנחנו בוחרים לא לפנות, אלא להשאר לשבת במקום ולתת למציאות להחליט בעבורי,
ועד שזה יקרה, אנחנו ממשיים בשגרה בחוסר טעם וחשק
בתסכול וכו..

אבל המציאות כמו הכדור שלג לא מאפשרת לנו כבר לנוח כמו שאנחנו רואים.
היא מחייבת אותנו לקחת החלטה על חיינו
ולבחור בין חיים ומוות, והפעם זו הבחירה בין חיים ומוות במלוא מובן המילה.

אם לא נבחר, וניתן למציאות להחליט בעבורינו
זה כמו לתפוס טרמפ עם הכדור שלג
ולאן הוא מתדרדר אנחנו כבר יודעים, אבל נראה שעוד קשה לנו לדמיין עד כמה נמוך הוא יכול להתדרדר..

וכל זה מוביל אותנו לשלב שבו צריך לקחת אחריות על חיינו, חיי ילדינו וחיי הסובבים אותנו..
כל אדם חייב לחשב מסלול מחדש
המציאות הבאה עלינו תקטע את כל התכנונים שלנו
בקרוב מאוד.
היא לא תאפשר לנו שגרה.

ואז נאלץ בכל זאת להתמודד עם המציאות החדשה
לא נוכל לצאת לעבודה מכמה סיבות
1. מלחמה
2. יוקר מחיה שלא יאפשר לאף אחד לקיים את משפחתו בכבוד, ואיך נוסיף עוד שעות עבודה או לקוחות בשביל להרוויח יותר? אנחנו כבר במקסימום האפשרי.

זה נראה לכם רע?
יכול להיות, אבל אי אפשר שתהיה מציאות בריאה וחדשה על יסודות של מציאות חולה, זוכרים?

האם אפשר לשנות משהו כאדם פשוט?

אם מבחינתך שינוי זה לנסות לעצור את הכדור שלג או להתכונן לבאות שהוזכרו בשתי הסיבות
אז אין לאדם הפשוט שום אפשרות לשנות..

הדבר היחיד שיש לך אפשרות להשפיע עליו הוא אך ורק על עצמך..
לאפשר לעצמך בראש, להסכים לאבד את כל מה שהכרת עד היום..
להסכים לאבד את המציאות הקורסת
ולהיות מוכן למציאות חדשה, בריאה ונכונה, שבאה בעבור העם שלנו ובעבור העולם כולו.

לוותר על האחיזה שלך במציאות הזאת
לוותר על כל מה שהכרת ולרצות בשינוי שמגיע..

כשתסכים לעשות את זה
תוכל גם להשפיע על המציאות
כי באמת שינוי לא חייב להגיע בחורבן, במלחמות, בצער ובכאב.
הצער והכאב מגיעים רקבשביל ללמד אותנו להסכים לוותר, וחהחזיר אותנו למוטב,
ואם נסכים לוותר לפני שכל זה קורה, זה אומר שהבנו את המסר והשיעור, ואז אין צורך בסבל שילמד אותנו את זה.

אפשר להמשיל את זה לאדם שיוותר על מתוק ובכך ימנע עצמו מטיפולים כואבים אצל רופא השיניים..
אין צורך בסבל בעבורו, כי את השיעור הוא למד לפני שהגיע הסבל..
אבל רובינו מעדיפים לבחור להמשיך לאכול מתוק בידיעה שנצטרך להתמודד עם הסבל מתישהו.

אפשר להסתכל על הפוסט הזה כפילוסופיה יפה
או להסתכל על מה שנאמר כאן בביטול גמור
אבל זה לא ישנה את העובדה שמדובר
באמת שאנחנו נדרשים להתמודד איתה.

מה שנשאר זה רק לבחור אם אנחנו רוצים לקבל את השינוי בייסורים או בדרך טובה.

ככה או ככה אתה, את ואני באותה סירה
ואין זה אומר שצרות יפסחו מעל מישהו בין אם הוא מוכן לשינוי או לא, אנחנו יחד בסיפור הזה, ודינינו כאחד, לטוב ולמוטב.

ככל שיותר אנשים יהיו מוכנים לשינוי
הכמות הזאת תשפיע על המציאות
ותכריע את הכף..

אל תחכו למליוני אנשים כדי להשפיע על המציאות
מספיקה מסה איכותית שתעשה את זה
והמסה הזאת בדיוק כמו הכדור השלג ה"רע" שהזכרנו קודם, הולכת וגדלה ומתעצמת
והיא רק תמשיך לגדול.
ואתה תחשוב שאתה האחרון שחסר למסה הזאת בשביל להכריע את הכף..

אז האם היתה פה בגידה?
בוודאי שהיתה פה בגידה..
לא בגידה של המערכות, כי הן עושות בדיוק את מה שהן נדרשות לעשות על ידי התאגידים, ארהב ואירופה..

הבגידה היחידה שהיתה פה
היא הבגידה בעצמינו,
הבגידה בילדים שלנו, בחינוך שלהם,
בגידה בחיים שלנו, בהכרת המהות והערך של כל אחד ואחת מאיתנו,
בגידה בפוטנציאל ובאיכות של כל אחד ואחת מאיתנו
בגידה בזהות שלנו.

בגידה בערכים שלנו, שהם ערכים של צדק ושלום, ערכים של נתינה, עזרה והערכה, ערכים של רגישות לסביבה.
בגידה בטוב האנושי, בגידה באמונה שלנו ובאמון שלנו.

וזה הזמן להחיות את כל זה מחדש..
ככה או ככה זה יקרה, בטוב וברע, אבל השינוי הזה הגיע כבר.
תבחרו להיות שותפים לתהליך.