מסעו של דורמיטא נְהִירוּ – ביאור חלק ו' – קול הנחש

שאלתם את עצמכם פעם, למה כל כך מורכב לעשות שינוי? אפילו אם מדובר בשינוי קטן, כמו לצאת להליכה של 10 דקות ביום. או לעלות במדרגות קומה אחת במקום במעלית. להיות סבלני יותר בכביש. גם הדברים הפשוטים לכאורה לא תמיד הופכים להרגל בחיינו, והדבר יוצר תסכול רב, שגורר הלכאה עצמית, תחושות אשמה, ואף יכול להוביל לעצבות, חרדות וכו'. אפשר לדמות את זה לתהום ששואבת פנימה ואין לה תחתית. כל זאת רק משום שלא הצלחנו ליצר הרגל חדש בחיים. גרוע יותר, שאנחנו לא מבינים בכלל שאנחנו זקוקים לשינוי, אלא משלימים עם החיים כמו שהם, בהבנה ש"אלו הם החיים".
כל אחד חווה את זה, בדרך כזאת או אחרת, אבל דבר זה הוא משותף לכולנו, ובזה יעסוק הבאור היום.

מי שעדיין לא קרא את הסיפור שלי "מסעו של דורמיטא נְהִירוּ" אני ממליץ בחום לקרוא אותו לפני קריאת הביאור (למעבר לסיפור לחצו כאן).

הפרטים שנבאר בבאור המלא הם:

• מקור השמות של דורמיטא ואביו, חורבא , שם משפחתם והמשמעות שלהם.
• מדוע דורמיטא הלך דוקא במדבר
• מה משמעות המערה ומדוע היא חשוכה
• מדוע בחרתי את המשפט "דע את עצמך" על גבי התיבה?
• תוכן המגילה
• מהו אותו הקול שדיבר ?
  • מדוע הקול דיבר דוקא מתוך אור גדול?
  • מדוע האור התמעט לאחר שסיים הקול את דבריו?
• מה משמעות ה"נחש" בסיפור?
• מדוע היה חשוב לי לכתוב שדורמיטא כיבה את האור שדלק ליד התיבה?
• מה משמעות העשיה של דורמיטא לאורך העלילה? ואיך זה קשור לחיים שלנו?
• עניין ה"שינה" של דורמיטא שהוזכרה פעמיים
• מדוע היה חשוב שהנחש יכיש אותו?
• ומה הכוונה "למשול בנחש"? ולמה היה אסור להרוג את הנחש?
• מדוע בחרתי דוקא את התמונה של הנבט לסיפור שלנו?
• ולסיום אשתף אתכם בחווית הכתיבה ואיך בכלל נולד הרעיון של המשל?

יישור קו לפני שמתחילים

דורמיטא במסעו במדבר פגש במערה. בתוכה הוא מגלה אור קטן עם תיבה ומגילה בצידה. כאשר דורמיטא מתכופף לפתוח את התיבה האור גדל ומתוכו יוצא קול שמדבר אליו ואומר לו:
"אם תפתח את התיבה דע לך, שבתוכה יש נחש שגונז את אורה, וכשיכיש אותך תשתבש דעתך ותשתכח ממך לעולם. אם בכל זאת, רצונך לזכות באור הגנוז בתוכה, תצטרך תחילה למשול בנחש. אל תמיתו, כך לא תוכל לזכות באורה, וכאשר תנוס מפניו הוא יהיה כצל לדמותך עד אשר יבוא יומך".

בבאור היום נבאר את הקול ותוכנו. ואת עניין הנחש בסיפור. בואו נתחיל.

תוכן הקול

בתוך התיבה, שכאמור, היא תודעתו של האדם, ובה הסודות הכי כמוסים של הנפש, יש נחש ששומר בקפדנות על כל הסודות האלו ומונע מהאדם ,על ידי הפחדות ופיתויים, להתעסק בהם. הנחש משול ליצר הרע שבאדם. היצר שגורם לאדם לנהוג בניגוד למהותו הטבעית.
אם נפתח את התיבה, הנחש יכיש אותנו, אין מנוס מזה כמו שמתאר ה"קול". בחיים שלנו ההכשה היא נסיון היצר למשול בנו. ובכל זאת הכרחי לטעום מהיצר פעם אחת, על מנת שיהיה לנו נגד מה לעבוד, נגד קושי או התנגדות פנימית וחיצונית. כאשר אין קושי, אין התפתחות ולמידה. אם כל מה שהינו רוצים לעשות, הינו עושים בקלות בלי שום הפרעה, לא הינו מתפתחים לשום מקום. קחו את זה לכל ההמצאות שהמציא האדם, אם הוא לא היה נתקל בקושי מסוים, הוא לא היה חושב לפתח דברים שיעזרו לו כנגד אותו קושי. כך לדוגמא המטוס גבר על הקושי של הדרכים המפותלות ביבשה או על זמן ההפלגות בים, וענה על הצורך לקצר את זמני ההגעה ממקום למקום. וזאת הסיבה שה"קול" אומר לדורמיטא לא להמית את הנחש, כי בלעדיו לא יזכה באור שטמון בתיבה. כשהאדם לוקח את הקושי כעזר כנגדו , כך הוא זוכה למשול בנחש וזוכה לאור הטמון בתיבה.
מתי היצר הופך לבעיה?, כאשר האדם נותן לנחש להכיש אותו שוב ושוב, היצר במצב זה מתלבש באדם, ומנהל אותו על ידי פחדים ופיתויים. לזה מתכוון הקול כאשר אומר "תשתבש דעתך". וגם אם ירצה לצאת מהמצב שנמצא בו , הינו, לנוס מפני הנחש, הוא לא יוכל, "הוא יהיה כצל לדמותך" דורמיטא ממש יחוש שהוא זה הנחש ואפילו לא יהיה מודע לכך. ולכן כל דרך שיפנה בה לשינוי, תהיה בעצת היצר, ולכן הפתרון לעולם לא יהיה להתמודד עם הנחש, אלא יהיה תוספת של תענוגות, או שינויים שלא פותרים את הבעיה מהשורש אלא רק נוגעים בסימפטום. כשם שתרופה לא מרפאה, אלא רק מנתקת את האדם מהכאב או מסירה את הסימפטום.

הקול ששמע דורמיטא היה קול שדיבר אליו מבפנים, הוא היה כל כך רועם , עד אשר דורמיטא שמע אותו בחוש.

מהו אותו "קול"?

בכל אחד מאיתנו יש קול פנימי שהוא מכיר היטב כל חייו. שמספר לו סיפור בכל רגע. קול שאנחנו מרגישים שהוא זה אנחנו. הקול הזה מספר לנו סיפור לפני השינה, הוא מעיר אותנו בבוקר ומלווה אותנו לאורך כל היום. כשאני אומר שהוא מספר לנו סיפור ומלווה אותנו, אני מתכוון, שהוא זה שתופס את המחשבות ברגע שהן מגיעות ומתחיל לנתח אותן ולהגות בהן.
הקול הזה מצוין, הוא כלי שרת בידינו, באמצעותו ניתן לבטא את הפוטנציאל שטמון באדם. ללא הקול לא יוכל להתגלות בעולם הזה הפוטנציאל שבאדם. הוא נותן ביטוי ראשוני בעזרת מילים, למה שחבוי בתוכינו ונמצא ללא תמונה. הוא בעצם המודעות שלנו. בעזרת המודעות אנחנו נעים או לא נעים בכיוון מסוים. בעזרתה אנחנו גם מוציאים לפועל כל דבר שנחפוץ לעשות, המודעות בעצם מגלה לנו חלקים נסתרים בתוכינו וה"קול" נותן להם ביטוי עד אשר הם יוצאים לאוויר העולם בעזרת מחשבה, דיבור או מעשה.

ה"קול" בצורתו ה- לא טבעית

כאשר ה"קול" נשלט בידי היצר, הוא מתחיל לתת פרשנויות למצבים שונים, שופט אנשים וגם את האדם עצמו. מצב זה מוביל אותנו להישלט בידי הפחדים שלנו ותהוות הגוף, והם כל כך רמים עד אשר הם משתלטים על חיינו וממש אפשר לראות אותם מלובשים בנו בחוש. כך ניתן לראות אדם עצבני, כעסן, ועושה דברים בלתי נשלטים, כנגד רצונו האמיתי. במצב זה הפכנו להיות כלי שרת בידי ה"קול" ואנחנו חשים שאנחנו זה הקול הפנימי שמדבר, והוא משקף לנו את המציאות בצורה האוביקטיבית והנכונה עבורינו.

איך אפשר להוכיח שאני זה לא ה"קול"?

עצם זה שאני מודע אליו, זה אומר שהוא נפרד ממני. אני הוא זה שמחליט מה הקול יאמר, ואני הוא זה שמחליט מתי הקול ידבר ומתי ישתוק. למרות, שאנחנו אלו שמקבלים את ההחלטות, רובינו מרגישים שאנחנו והקול אחד, והוא זה שנותן את המסקנות והוא זה שמחליט.
כדי להבין את זה נשתמש בדוגמא הבאה:

סטיב ג'ובס ואפל

ג'ובס הקים את "אפל", בגראז' בבית הוריו. מדובר בפיתוח שהיה בראשו של ג'ובס והוא היה מעורב בכל שלב ושלב עד הפרטים הקטנים ביותר, כיאה לאדם פרפקציוניסט בשילוב גאונות. כשאפל גדלה והפכה להיות תאגיד שנסחר בבורסה, ג'ובס ושותפו לא היו מקבלי ההחלטות היחידים, אליהם הצטרפו בעלי רוב המניות. וכאשר היו מחלוקות מהותיות שג'ובס לא התפשר עליהם, היה להם את הכוח לפטר את ג'ובס, וזה מה שעשו.
ג'ובס הקים חברה בשם "NEXT" ולאחר שאפל סבלה מהפסדים וירידה בנתח השוק שלה, מאחר שלא הצליחה לפתח מערכת הפעלה מודרנית, היא היתה זקוקה לג'ובס שוב משום שהוא פיתח מערכת כזאת. וכך הוא הצליח לחזור אל אפל בחזרה ובתנאים שלו.

היתכן אפל ללא סטיב ג'ובס?

האם ייתכן שאדם כמו סטיב ג'ובס, שהגה את הרעיון שנקרא "אפל", תכנן אותו לפרטים, האמין בו כל כך, השקיע את כל כספו וזמנו, וממש הוליד הכל מתוכו, פתאום יום בהיר אחד, מוצא את עצמו מפוטר מהחברה שהיא שלו? נשמע הגיוני?
בעולם שאנחנו חיים זה נשמע הגיוני.
אבל בואו נחשוב לרגע כפשוטו, מי זה סטיב ג'ובס בתוך אפל?
ג'ובס הוא הכל, הוא הלב והוא הראש, הוא האמא והאבא.
את כולם ניתן להחליף באפל, אבל לא את ג'ובס, לא כי הוא ייחודי ושונה, אלא כי הוא זה "אפל".
היתם יכולים לתאר לעצמכם את סיפור הילדים המוכר "כיפה אדומה" כאשר סופר אחר כותב אותו? לא מסתדר נכון? הרי סופר אחר ייצור סיפור שונה לחלוטין גם אם מדובר על אותו נושא.

נחזור לג'ובס ואפל.
מבחינה עסקית, אמנם יש הפרדה בין היוצר לבין "החברה הכלכלית". אמנם, ג'ובס הוא היוצר, יחד עם זאת הוא עובד באפל ויש הפרדה ביניהם. אבל, אם נצא מההגדרות של העולם הקפיטליסטי, ונדבר מתוך נקודת מבט טבעית, ג'ובס לא נמצא ב"אפל", אלא "אפל" נמצאת בג'ובס. סטיב ג'ובס הוא אפל, כל התפיסה של אפל, המשמעות, המהות שלה זה סטיב ג'ובס. בלעדיו יש את המותג שנקרא אפל, שימשיך להתקיים ולהתפתח, אבל זה רק השם, זו לא אפל במהות שלה משום שאין בה את החזון ואת ה"נשמה" של מי שיצר אותה. אז היא פשוט תספר סיפור אחר אבל עם אותו שם. בדיוק כמו הסיפור "כיפה אדומה" שהוזכר קודם.

איך ג'ובס ואפל קשורים ל"קול" בסיפור

ג'ובס מייצג לנו את האדם הפשוט. "אפל" מייצגת לנו את המודעות שמאירה על החבוי בעולמו הפנימי של ג'ובס, וה"קול" מביא לידי מימוש את המודעות. זאת אומרת שאפל היא ביטוי של עולמו הפנימי של ג'ובס. מי שראה את הסרט על חייו, יכול לראות איך כל מה שג'ובס עשה היה ממש מתוך עולמו הפנימי, מתוך בערה פנימית עצומה, שהערך שמוביל אותה הוא לא "כמה כסף ארויח", אלא, דחף פנימי להוליד ערך לעולם. אפשר לראות את זה כשהוא מתעכב על הדקויות הכי קטנות ומעורב בעיצוב ובתכנות, ולא מוותר עד שזה ייצא בדיוק כמו שזה נראה בדמיונו.

ומה גרם לשינוי?

מה שגרם לשינוי הוא שג'ובס המשיך לדבוק במהות שלו, למרות השתלטות בעלי המניות על החברה. לעולם הוא הפנה גב למהות שלו, זה אומר שהם הצליחו להשתלט על החברה, אך לא על ה"קול" של ג'ובס, וכשאפל כבר לא נשלטת בידי האדם שיצר אותה, בידי אותה מהות, ניתן לפטר אותו.

ואם היה מפנה גב למהות?

אם ג'ובס היה מתרחק מהמהות שלו, והיה דבק ביצרים ובפחדים, הוא היה מוותר ומתבטל כלפי "אפל", עד שהיה מאבד את עצמו ומרגיש שהוא והקול שנשלט, אחד, כמו שקורה למרבית האנשים. ובמסגרת זה מוותר על הערכים הטמונים בו כאדם, על האהבה שלו האמיתית שהניעה אותו ליצור את אפל תחילה, והיה רוכש ערכים סותרים, בטענה המוכרת ש"בשביל להצליח בעסקים צריך לשחק את המשחק", גם אם זה אומר לדרוך על אחרים בדרך ולהתלכלך. כביכל, האדם, מחפש צידוק למעשים כאלו, לכן ה"קול" הנשלט בידי היצרים, יוצר הפרדה בין החיים לבין העסקים, וכך בעסקים האדם מאפשר לעצמו לאבד מן המוסר, כי כאשר הוא בחייו הפשוטים, שלא קשורים בעבודה, הוא אדם ישר ומוסרי. כך גם האדם כאשר הוא חש שהוא והקול אחד, ועל הקול משתלט היצר, האדם נמצא בשליטתו, והופך להיות ככלי שרת בידיו.

מסקנה

יש להבין שאנחנו והקול, לא אחד, בדיוק כמו שג'ובס השכיל להבין. וכמה שהקול יפחיד אותנו, אסור לתת לזה להשפיע על ההחלטות והמעשים, גם אם זה אומר לאבד את כל מה שבנינו.

הרווח שבהבנה הזאת

כאשר הולכים עם המהות והאמת, אנחנו מגלים את ההזדמנויות שטומן בתוכו המשבר המדומה הזה, שבעזרתו ובזכות נאמנותנו למהות, נוכל להתפתח לשלב הבא שלנו. כמו במקרה של ג'ובס, המשבר הוביל אותו לעצמאות מהגורמים המעקבים (בעלי המניות) על ידי הקמת חברה בשם "NEXT", מה שהוביל אותו בחזרה לאפל בתנאים שלו. הסבל האמיתי מבחינת ג'ובס במקרה הזה הוא רק אם היה מתרחק מהמהות שלו. אם האדם לא מתרחק מהמהות, הוא גמיש וזורם עם שינויי החיים ומובל על ידי כך לשינוי שהוא חפץ בו, גם אם תחילה נראה שהכל לרעתו.

לסיום נותר לבאר מדוע ה"קול" דיבר מתוך אור גדול ובנוסף מדוע בסיום דבריו האור התמעט

תשובות לשאלות אלו טמונות בתוכן המאמר עצמו, ובכל זאת נמקד את התשובות בכמה מילים.
האור הגדול הוא אותו אור שהנחש בסיפור שמר בקפדנות, והוא הפוטנציאל הנסתר שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
לאחר סיום דבריו של ה"קול" האור התמעט, מכיוון שהיצר שמוליד את הפחדים והפיתויים, הסתיר את גודל האור, וגרם לדורמיטא להתמקד רק בו ובפחדים ולא בהזדמנות הגדולה שטמונה בתוך התיבה.
ההזדמנות הזו היא עצם האור עצמו.
בנוסף כאשר האור גדל הוא הטביע התרשמות בליבו של נהירו על טיבו של האור, מאין גירוי וזכרון שנותר בליבו. אם האור לא היה מתמעט, לא היה לדורמיטא את האפשרות לבחור, אם לחתור לכיוון השינוי המיוחל או להשאר במקומו. זאת משום שהאור הגדול, היה סוחף אותו אליו מבלי אפשרות להתנגד לכך. דמו לכם את זה לאדם שמוצא גוש זהב גדול, הייתכן שלא יקח אותו בהנחה והוא יודע שלא שייך לאף אחד?
מה היה קורה אם אותו גוש זהב, היה מפורק לחלקים ומפוזר במקומות שונים ורחוקים? האם עדיין היה מתאמץ בשביל לאסוף את כל חלקיו הרחוקים? מצב כזה מאפשר לאדם חופש בחירה. זאת הסיבה שהאור חייב היה להתמעט על מנת להשאיר גירוי מסוים בזכרון של דורמיטא, בכדי ליצור בו געגוע לאור שטעם ממנו וכדי לאפשר לו את חופש הבחירה, אם להשקיע מאמץ להשבת האור הגדול אל חייו או להסתפק באור מועט.

מדוע עניין חופש הבחירה הכרחי וחשוב לאדם?
אם לא היה לאדם את חופש הבחירה, הוא לא היה אדם. הוא היה משול לרובוט אשר מתוכנת לעשות את מה שיועד אליו מלכתחילה, ובכך לא היתה בו האפשרות להתפתח ולהשתנות. ובמצב כזה לא יוכל האדם לזכות בחירותו.
כמובן שראוי להרחיב רבות בנושא הבחירה, אך נשמור זאת למאמר אחר.

סיכום

הקול הנשלט כמו בסיפור של דורמיטא
מספר לאדם את המציאות כמו שהיא, אבל, גורם לו להתמקד דווקא בשלילי וכך מסתיר ממנו את כל הטוב שהשינוי טומן בחובו. כמו אותו שינוי שהמגילה מבטיחה ברגע שיפתח את התיבה.
הקול הנשלט בידי היצר (הנחש), נותן לאדם את כל הסיבות ההגיוניות לא לעשות את השינוי. הקול משתמש בחוכמתו של האדם, ומספר לו בצורה משכנעת מדוע הוא אינוי ראוי ליצור שינוי בחייו. אתם מכירים את כל הטיעונים כמו "אני בתקופה שאין לי אפשרות לעשות את זה" ,"אחרי שאסיים את הפרויקט","יום ראשון אתחיל", "אחרי החגים", "אני חסר ביטחון", "אני לא יודע להתבטא", "אם היתי יודע את זה לפני עשר שנים כשעוד היה לי זמן וכוחות" או לחילופין מביא הוכחות מדעיות שמחזקות את האדם לוותר על השינוי ועוד ועוד…
יחד עם זאת ה"קול" בצורתו הטבעית הוא מאין מתווך בין המודעות לעולם הגשמי, ובעזרתו ניתן להגשים את הפוטנציאל חסר התבניות אשר קיים ונסתר בפנימיותו של האדם. את הפוטנציאל ניתן להכשים על ידי מחשבה דיבור ומעשה.
הנחש או היצר הכרחי לחיינו על מנת להתפתח, משום שבלי התנגדות או קושי לא יכולה להיות שום התפתחות בחיים. ובלי היצר אין רצון שימשוך אותנו לממש את הפוטנציאל ולבטא אותו בעולם הזה.
בואו נלמד מסטיב ג'ובס ועוד רבים אחרים ללכת עם המהות, למרות הקשיים ולמרות הפחדים.

בבאור הבא נבאר את החלטתו של דורמיטא לכבות את האור שעוד נותר במערה.