בפרק "בראשית", שהוא הפרק שאיתו פותחת התורה, אלוהים אמר "לא טוב היות האדם לבדו…" לאחר מכן כתוב "וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה" .
בפסוקים שלאחר מכן כתוב: "וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".
בקצרה, אלוהים הפיל תרדמה על האדם ויצר את האישה.
נתבונן בסיפור נוסף אשר מופיע בספר בראשית – חלום יעקב.
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ."
נדלג קצת קדימה בפסוקים : "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".
מצליחים לראות קוי דמיון בסיפורים? הבחנתם בהבדל ביניהם? פרט שלכאורה, יכול להראות שולי אך הוא עניין מהותי.
אם עדיין לא הבחנתם בפרט שאני מדבר עליו, לא לדאוג מכיוון שבזה נעסוק במאמר היום, ואני מבטיח לכם שהפרט הזה לא יוסתר מעיניכם יותר, והבנתו חשובה לחיינו, עד כדי כך שכל המציאות שלנו סובבת סביבו.
מי שעדיין לא קרא את הסיפור שלי "מסעו של דורמיטא נְהִירוּ" אני ממליץ בחום לקרוא אותו לפני קריאת הביאור (למעבר לסיפור לחצו כאן).
הפרטים שנבאר בבאור המלא הם:
מקור השמות של דורמיטא ואביו, חורבא , שם משפחתם והמשמעות שלהם.מדוע דורמיטא הלך דוקא במדברמה משמעות המערה ומדוע היא חשוכהמדוע בחרתי את המשפט "דע את עצמך" על גבי התיבה?תוכן המגילהמהו אותו הקול שדיבר ?מה משמעות ה"נחש" בסיפור?מדוע היה חשוב לי לכתוב שדורמיטא כיבה את האור שדלק ליד התיבה?מה משמעות העשיה של דורמיטא לאורך העלילה? ואיך זה קשור לחיים שלנו?- עניין ה"שינה" של דורמיטא שהוזכרה פעמיים
מדוע היה חשוב שהנחש יכיש אותו?ומה הכוונה "למשול בנחש"? ולמה היה אסור להרוג את הנחש?- מדוע בחרתי דוקא את התמונה של הנבט לסיפור שלנו?
ולסיום אשתף אתכם בחווית הכתיבה ואיך בכלל נולד הרעיון של המשל?
שינתו של דורמיטא
לאחר שדורמיטא קרא את תוכן המגילה, פרץ אור גדול שמתוכו יצא קול שדיבר אליו. כשהקול סיים את דבריו, האור התמעט, ודורמיטא נפל לתרדמה.
לקראת סוף הסיפור, חלם דורמיטא על הרגע שהקול שיצא מתוך האור סיפר לו שהנחש ירדוף אותו עד יום מותו. מתוך החלום דורמיטא קיבל הבנה, שגרמה לו לפרץ צחוק בלתי נשלט, שהקיץ אותו משנתו.
נו, כבר הבחנתם בפרט שדיברתי עליו קודם בסיפור בראשית על אדם? עוד לא?
לא נורא, בואו נמשיך.
עלמא דשיקרא
היהדות קוראת לעולם הזה "עלמא דשיקרא" = עולם השקר.
אצל ההודים העולם הזה נקרא "מאיה" = אשליה.
התרבויות העתיקות וביניהן גם היהדות, היו תרבויות מפותחות הרבה יותר משאנחנו חושבים והרבה מעבר למה שסיפרו לנו עליהן. (רק על זה ראוי לכתוב מאמר בנפרד).
התרבויות הללו היו מפותחות ברמה תודעתית ורוחנית, שנות אור מהרמה שלנו כעת. אין זה אומר שהן נאורות מאיתנו, הרי בנו קיים מלוא הפוטנציאל כמותם*.
מדוע הם כינו את העולם הזה עולם השקר או "מאיה"?
על מנת להבין, מדוע התרבויות העתיקות כינו את העולם הזה במושגיא האלו, ראוי תחילה להסביר את משמעות המילה, "עולם".
עולם מלשון העלם – העלמה או הסתרה. העולם הזה מסתיר אור גדול שחבוי מאיתנו. אור זה נקרא
"אור אינסוף". העולם הזה כלול בתוך אור האינסוף, הוא למעשה פיסת מידע קטנה ומצומצת
מאותו אור.
זוכרים שדיברנו על כך שהעולם שאנחנו מכירים הוא רק 0.4% מכל מה שקיים? (לחצו כאן למעבר למאמר המדובר). אור האינסוף נמצא בכל בריאה ובריאה, ובכל דבר שקיים בעולם הזה. הוא למעשה החלקיק הכי שורשי שממנו הכל מורכב.
שימו לב, במהלך המאמר, תבחינו בסימן הבא – * .
סימן זה, הוא הפניה להערות אשר נמצאות במסגרת צהובה בתחתית המאמר.
החלטתי להוסיף הערות, במקום שיהיו כהמשך לפסקה, על מנת לאפשר שתף של קריאה.
אלו תכנים מוספים, שמטרתם להוסיף ביאור נוסף על הכתוב, ואין הם הכרחיים להבנת המאמר, אלא, הם באים כערך מוסף.
דעת המדע
אם נתבונן לרגע בתגליות המדע לגבי החומר, נראה שהן מוכיחות שכל חומר מורכב מאטום אשר מורכב מחלקיקים קטנים יותר: אלקטרונים ופרוטונים. פנימה יותר הם, הקווארקים. אם נביט יותר לעומקו של החומר נגלה שהוא מורכב ממיתר. והחלקיק השורשי ביותר נקרא "השדה המאוחד"*.
זאת אומרת שהשורש של כל חומר שקיים הוא שדה אחד שבו הכל מאוחד, הוא זה שמרכיב את הכל ללא שום הבדל ונפרדות. ככל שמתרחקים מהשורש ומתחילים להלביש עליו חלקיקים, נוצרת נפרדות, ובכך אנחנו רואים הבדל בין עצם אחד למשנהו, או בין בריאה לבריאה. התרבויות העתיקות וביניהן היהדות, שכל מהותם – עולם הרוח, הורישו לפני אלפי שנים אינספור כתבים, אשר מוכיחים את הגילוייום שהמדע רק בזמנינו הגיע אליו. הכתבים האלו אומרים, שככל שעולים מהעולם הזה לעולמות עליונים יותר, כך יש אחדות גבוהה יותר, עד העולם העליון ביותר שבו הכל אחד. בעולם הזה רואים נפרדות, אבל האם זו האמת בשורשה? כבר ראינו שלא.
לכן הן קראו לעולם הזה "עלמא דשיקרא" ו"מאיה".
רק עצם הידיעה הזאת צריכה לזעזע את עולמינו. התבוננות בידיעה הזאת, משנה לנו את כל התפישה לגבי אלוהים ומהות העולם והאדם.
סיכום ביניים לפני שנמשיך
עד כה אמרנו שהעולם הזה הוא עולם השקר.
גיבינו את זה בהסבר מדעי קצר, שמדבר על מרכיבי החומר.
ראינו שכל החומר שאנחנו מכירים, הוא רק 0.4% ממה שקיים באמת.
השורש של כל חומר אשר מרכיב כל בריאה ובריאה וכל חפץ, זכה לכינוי, "השדה המאוחד".
השדה הזה מרכיב הכל, כולל את האויר וה"ריק" שקיים וכביכל מפריד בין חפץ לחפץ ובינינו.
המסקנה היא, שאם הכל מורכב ממנו, אז אין שום נפרדות. אלא, הנפרדות היא רק בעיניים שלנו.
נמשיך עתה לצלול לעומק סודו של הקיום.
שורש וענף
העולמות העליונים והרוחניים נחשבים לגבינו כשורשים, העולם שלנו לגביהם נדמה כענפים.
שורש הוא המקור והסיבה, ממנו יוצא הענף. הענף הוא התוצאה.
אם העולם הזה נדמה כענפים, וענפים הם תוצאה של השורש, זה אומר שכל מה שיש בעולם הזה, יש לו שורש רוחני בעולמות העליונים.
זאת אומרת שכל דבר שקיים כאן או מתרחש כאן, קיים בשורשו בעולם העליון.
אז, אם העולם העליון הוא השורש, זה אומר שהוא בעצם הסיבה לכל דבר שקורה כאן, שהרי העולם הזה הוא התוצאות. מה שאומר שכל שינוי שאנחנו רוצים לעשות בחיינו או במציאות, צריך להיות ממוקד ברוחני, כי בו מתרחש כל הקסם. זה אבסורד לנסות לשנות דבר בעולם הזה, שהרי מדובר בתוצאה, ותוצאה לא ניתנת לשינוי, אלא אם כן נשנה את הנתונים שבה. זה קצת שופך אור על האימרות שאנחנו שומעים לא מעט מאנשים שאומרים לנו "הכל נקבע מראש", או "הכל זה מלמעלה".
ההסבר הזה מבאר לנו יותר, את הדוגמא שהבאנו במאמר אחר, על אדם שמביט במראה, ורואה לכלוך בפרצופו. אותו אדם, מנסה לנקות את המראה כדי להעלים את הלכלוך מפניו.
המראה היא התוצאה, אין לנו מה לשנות בה, גם אי אפשר לשנות בה דבר, היא פשוט משקפת כל מה שבך, ועוקבת אחר כל מה שהנך עושה. ואם יש לכלוך, ניגש לסיבה, שהיא הפרצוף, מכיוון שהמראה, כשמה כן היא, מראה את התוצאה.
חשוב להבין שלשנות ברוחני, אין הכוונה לפרוש מהעולם הזה, ההיפך הוא הנכון, העולם הרוחני זקוק לעולם הזה, על מנת לשנות ולהתפתח בו. מכיוון שכמו שהסברנו במאמר קודם, בעולם הרוח אין זמן ומרחב, והיכן שאין זמן ומרחב, אין אפשרות לשינוי או להתפתחות. לכן, הגוף הוא הכלי של הרוח. מה שאומר, שכל ארוע שאנחנו חווים ביום יום, הוא כלי להתפתחות בעולם הרוחני. כאשר אנחנו מחליטים להתמודד איתו, ולא להפנות לו עורף, אנחנו מתפתחים באמת.
אז לחכות למדע שיגלה לנו מה התפקיד והמהות שלנו בעולם הזה?
המדע יכול להגיע לכל מיני ידיעות. אבל האם אי פעם, ידיעות אלו שינו בכם משהו? השפיעו עליכם, מלבד התפעמות ותו לא? כנראה שלרובינו, הידיעה לא שינתה דבר.
ולמה זה?
מכיוון שהדברים מוסברים לשכל, על ידי גורם חיצוני, ואם ניקח את מה שמוסבר כאמת, מבלי לאמת אותו תחילה, אפשר לגרום לנו לעשות דברים נגד דעתנו, מסוכנים ומשוללי מוסר. כך עם אמונה תמימה כמו זו, היטלר, בשילוב הוכחות מדעיות ובעזרת תעמולת אמצעי המדיה והתקשורת סחף אחריו רבים, וכך גם קמות כתות ועוד.
התאוריה שמוצגת לאדם, אולי נשמעת מאוד משכנעת ויפה, אך היא לעולם לא תוכל להיטמע בנו באמת ולהיטיב עם חיינו.
ובכלל איך נדע אם התאוריה שהמדע מסביר לנו, היא נכונה? הרי בכל עת קמה תאוריה שסותרת את קודמתה.
האם אנחנו צריכים לחכות עד שהמדע יוכיח מהי מטרתינו או מהותינו בעולם הזה? ואם הוא לא יצליח להוכיח? נהיה תמיד באפלה? נהיה תלויים בו בשביל לקבל אור לחיינו ולמצוא מזור למכאובינו? ולהביא תיקון לבעיות העולם?
אני בטוח ללא צל של ספק, שכל אחד ואחת מאיתנו צריך להיות מדען, חוקר, על מנת שנגלה בעצמינו מה הטעם לחיים, מה מהותינו ותפקידנו בעולם הזה, מה הפוטנציאל שקיים בנו? ואיך ממשים אותו?
ההבדל בין הגישה הראשונה, שתלויה במדע, לבין השניה, שאומרת לנו לחקור בעצמינו,
הוא שלפי הגישה השניה אנחנו נשיג את ההבנות בחוש ובידיעה, וכך הידיעה תיטמע בחיינו ותעורר בנו שינוי אמיתי וחזרה למהות האמיתית שלנו כאנדיבדואל וכחברה.
וזה מה שנקרא אמונה מתאמתת כמו שדיברנו במאמרים קודמים. אין הבדל בין המדע לבין התפיסה השניה בתחילה, משום ששתי הגישות מציגות תאוריה לגבינו, אך הגישה השניה אומרת "אל תעצור פה, תבדוק אם הדבר נכון וכשתגלה בעצמך, בתוכך שהדבר נכון, אז לא תזדקק להאמין בו יותר".
בין כך ובין כך בכל אחת משתי הגישות שהזכרנו, מתקיימת מציאות, והאדם מעורב בה ושותף מלא לבריאתה. בין אם האדם מודע או לא, הוא מעורב בתהליך יצירת המציאות, לכן יש להיות מודע לתהליך, על מנת לברוא מציאות תקינה. ולכן, זה מוכרח להיות מן הפנים אל החוץ, ולא להיפך. הידיעה מגיעה קודם כל מתוכינו, ואז מתגשמת החוצה, דיברנו על כך במאמר קודם, והבאנו ראיות מן המדע, שאנחנו אלו שבוראים את המציאות שלנו (לחצו כאן לקישור למאמר וראו זאת בהסבר על חוש הראיה) .
והכלים שיש לנו בשביל לבדוק את זה, הם התבוננות פנימה, על ידי השקטה של הגוף והמחשבות, ועל ידי התמודדות והתנסות עם מצבי היום יום (גם על כך דיברנו במאמרים קודמים ונמשיך לעשות זאת במאמרים נוספים).
נסכם לפני שנמשיך
העולם העליון או הרוחני, הוא עולם השורש והסיבות, אשר ממנו יוצא העולם הזה שהוא הענפים והתוצאות. אין בריאה או חפץ, ואפילו חלל ריק שאין לו שורש בעולם העליון. גיבינו את זה עם דוגמא מהמדע, ששופכת מעט אור על הנושא,
בעזרת החלקיקים שמרכיבים את החומר.
בשביל לשנות משהו עלינו לשנות אותו משורשו, אחרת יהיה זה דומה לפלסטר שנשים על עצם שבורה.
שינוי רוחני, אין כוונתו לפרוש מן העולם הזה, אלא להיפך, העולם הזה דרוש לנו כדי להתפתח ולהשתנות.
אל לנו, לחכות למדע שיראה לנו את הדרך, כי היא תשמש עבורינו רק כתאוריה, ולעולם לא נוכל לדעת אם היא אמת.
מה שנדרש מאיתנו, הואלהיות חוקרים בעצמינו, כדי לאמת את הידיעה.
הידיעה נמצאת בתוכינו רק דורשת מאיתנו לגלות אותה.
שורש וענף, בורא ונברא?
הורגלנו לחשוב שאלוהים הוא ישות שנמצאת למעלה בשמים וצופה על הכל. אני לא מתימר לאמר שזה לא נכון, מכיוון שלא הגעתי לידיעה בחוש שתוכל לפסול את זה או לאשש את זה. אבל אני כן יכול לאמר, שמהתבוננות בהתנהגות הטבע, ובהתבוננות במדע, ובתרבויות עתיקות ניתן לראות, שאלוהים נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו, או יותר נכון כל אחד מאיתנו הוא חלק קטן מתוך אלוהים. וביחד אנחנו מרכיבים את השלם.
הורגלנו לחשוב או להאמין שאנחנו קטנים ושאין לנו ערך ביחס לאבותינו הקדומים, אבל לא כך הוא הסיפור. אם ניזכר, בתורה, אלוהים אומר "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו", עוד כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים". לפי הכתוב אנחנו** נבראנו בצלם היוצר שיצר אותנו. הוא נפח (נשף) בתוכינו נשמת חיים, מאיפה הוא נפח? מתוכו. זאת אומרת, שלכל הפחות, יש בנו מידע שקיים בו, ושאנחנו מורכבים מצלמו ומדמותו, כאילו הוא שתל בנו די אנ איי שקיים גם בו***.
למה הדבר דומה?
נקח דוגמא מתוך חז"ל
דמו לכם הר גדול. על ההר עומד אדם עם גרזן וחוצב ממנו אבן. האם יש הבדל בין האבן להר?
האם האבן שינתה את הרכבה הכימי לאחר שנפרדה מן ההר?
אם נבדוק את הרכבה הכימי של האבן נגלה בבדיקה שהיא וההר זהים, נכון?
רק שהיא "חלק" וההר- "כל".
לכן חז"ל אומרים שבכל אחד ואחת מאיתנו יש חלק אלוהה ממעל. הכוונה שאנחנו ממש העתק של אלוהים, רק בצמצום. מכירים את בובות הבבושקה? יש בבושקה גדולה, ובתוכה אחת קטנה יותר, אך יש בה את כל הפרטים באופן מדויק, בדיוק כמו בבבושקה הגדולה.
דוגמא נוספת:
כנסו לים עם כוס ותמלאו אותה. האם יש הבדל בין המים שבכוס לים?
הכל שואף לחזור למקור
כמו שטיפה בים סופה להתאחד ולהבלע בים כולו, כך גם אנחנו. השאיפה והמשימה שלנו בעולם הזה, היא לחזור למקור. זה קורה באופן טבעי עם הפטירה של האדם, אבל אנחנו צריכים לעשות את זה באופן יזום בעודנו בחיים. אנחנו צריכים להגיע מההסתר שבהעלמה שקימת על העולם הזה, לגילוי, וזאת הארה. לכן, כשהאדם מקדיש את מלוא מרצו כדי לעבוד על מנת להתפרנס, הוא מאבד את המטרה.
זה מה שנקרא "חטא" – שהאדם מחטיא את המטרה שלשמה נברא.
האם הגענו לכאן רק כדי לחיות 120 שנה ולמות? האם אין מטרה שלשמה הגענו לעולם הזה?
יכול להיות שבאמת אין מטרה, אבל יהיה זה בורות להצהיר דבר כזה לפני שהוכחנו אותו, וכמובן יהיה זה בורות להצהיר גם את ההיפך מבלי להוכיח תחילחה.
לכן כשהאדם חי בתפישה שאין לעולם הזה מטרה עליונה, הוא נדמה כאדם חולם, והעולם הזה נתפש כעולם של שקר.
שאלה:
בהנחה ויש מטרה וייעוד לעולם הזה, לא יהיה נכון יותר להבין מה הם?
דמו לכם את זה למשרה חדשה שהתחלתם זה עתה. הגעתם למשרד החדש, יש בו, שולחן, מחשב, כיסא. אבל.. אין לכם מושג מה התפקיד שלכם. אז אתם מתחילים לנחש. מביטים בכיסא שיושב על גלגלים ומנסים להבין, למה שמו לי את הדבר הזה? עולה בכם מחשבה "אם הכיסא מורכב על גלגלים, ודאי זה, כדי שאוכל לסוע עליו" ואז אתם מתחילים לסוע עם הכיסא בין המשרדים. אחר כך אתם הולכים למחשב, מנסים להבין מה המטרה שלו, ומתחילים לשחק בו ולהראות סרטים. וככה אתם מעבירים יום ועוד יום.
ייתכן דבר כזה? שקיבלו אתכם לעבודה שאין לה מטרה? האם ייתכן, שלבוס שקיבל אתכם לעבודה, לא היתה מטרה? ייתכן שהוא שם מחשב במשרד שלכם, סתם ככה? האם הוא התכוון שתשחקו כל היום? איזה ערך יש בזה? כמה זמן תוכלו להחזיק בעבודה כזאת עד שתמצו אותה? האם מלכתחילה, היתם מתחילים לעבוד במקום כלשהו, מבלי לשאול מה מהות העבודה? או מה התפקיד שלי?
אז זה מה שמתבקש מאיתנו, לשאול שאלות על מהות הקיום ועל התפקיד שלנו בעולם הזה. אחרת, כל מה שנחשוב לתפקיד או מהות יהיה כדמיון, מתוך תפיסה שהחלטנו לקבל כאקסיומה, מבלי לבדוק אותה או להבין אותה. זה דומה לאמונה שכל העולם נוצר במקרה, הכוכבים, השמש והירח הסתדרו בצורה מושלמת במקרה, וכך גם הגוף שלנו. כי רק אם אנחנו מאמינים שהכל נוצר במקרה, כך גם נחיה את חיינו, כאילו הכל מקרי ואין משמעות לקיום שלנו או לכל דבר אחר שקיים.
סיכום ביניים לפני שנדבר על "דורמיטא"
אלוהים נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו.
כל אחד מאיתנו, חלק קטן מתוכו, וביחד אנחנו מרכיבים את השלם.
חז"ל דימו את זה לאבן הנחצבת מן ההר על ידי גרזן. מבחינת ההרכב הכימי, אין הבדל בין האבן להר, רק שהאבן היא "חלק" וההר הוא "כל". כל אחד ואחת מאיתנו, חלק אלוהה ממעל ממש. בדיוק כמו הטיפה והים.
המשימה שלנו בעולם הזה, היא לחזור לשורש, למקור, לטבע האמיתי שלנו.
כל התעסקות אחרת, מחטיאה את המטרה האמיתית, וכך האדם משול לחולם, כמו דורמיטא בדיוק.
דימינו את זה למשרה חדשה ללא יעד ומטרה.
וכמו שבמשרה כזאת אין כל הגיון, על אחת כמה וכמה, עולם ללא מטרה, משולל כל הגיון בריא.
חזרה לדורמיטא
המאמר הזה עוסק בשינה של דורמיטא, שאותה כבר ביארנו.
אם ניזכר בסיפור, מוטיב השינה חוזר על עצמו פעמיים. אבל, יש פרט שלא שמנו לב אליו, וזה הפרט שהזכרתי בתחילת המאמר לגבי אדם הראשון ובהמשך עם דורמיטא.
דורמיטא תחילה נפל לתרדמה, בדיוק כמו בספר בראשית כשאלוהים הפיל תרדמה על האדם.
ועכשיו הפרט שאולי לא הבחנו בו:
כאשר רשמתי שדורמיטא נפל לתרדמה, לא רשמתי שהוא התעורר, אלא, ישר לאחר מכן, ציינתי שהוא מוותר על התיבה. והנה הציטוט מהסיפור עצמו "הקול נעלם ודורמיטא נפל לשינה עמוקה כי היה עוד תשוש מהמסע. מאוחר יותר החליט דורמיטא שהוא מוותר על התיבה וממשיך במסעו הביתה".
אין שום איזכור שהוא התעורר, בדיוק כמו עם אדם הראשון (ציטוט בראש המאמר).
לגבי אדם הראשון אין שום אזכור, לאורך כל התורה, שהוא התעורר מהתרדמה שהפיל עליו אלוהים.
ואם אתם חושבים שזה פרט שולי, ולכן לא הוזכר, בדיוק בשביל זה ציינתי גם את חלום יעקב, שגם הוא מספר "בראשית"(ראו ציטוט בראש המאמר). על יעקב נאמר שהוא ישן והקיץ, אז אם היקיצה היא פרט שולי, למה כאן היה חשוב להזכיר אותה?
אדם הראשון נפל לתרדמה ואנחנו עדיין ממשיכים את אותה תרדמה. עלינו מותלת המשימה להתעורר.
לכן בסיפור שלנו, בשונה מהתורה, היה לי חשוב, לקראת סוף הסיפור, לציין שדורמיטא הקיץ משנתו.
ואלו המילים: "לפתע, פרץ דורמיטא בצחוק גדול שהקיץ אותו מתרדמתו, ומיד הבין שהנחש רדף אותו כל ימיו".
זאת הפעם הראשונה בסיפור, שצוין, שדורמיטא התעורר, ולמה? כי לאורך כל הסיפור, דורמיטא, כשמו כן הוא, היה משול לאדם ישן.
כאשר הוא הבין את העניין, ודוקא מתוך החלום, הוא פרץ בצחוק גדול.
ולמה הצחוק, היה חשוב לציון? מכיוון שהוא הבין שהוא לא הבין כלום לאורך כל חייו, ושהוא התעסק בהבל הבלים, בזמן שהפתרון לכל הסבל שלו נמצא במרחק מחשבה ממנו, בתוך התיבה שבמערה,
אשר קרובה לביתו.
מכירים את זה שאתם מחפשים את הטלפון ולא מוצאים אותו? וכל זה קורה בזמן שאתם מדברים בטלפון? או שאתם מחפשים את המפתחות, ומרוב ייאוש כבר התחלתם לחפש במקומות לא הגיוניים, כמו במקרר? ובסוף איפה הם? בכיס של המעיל שאתם לובשים.
מה התגובה שלכם, כאשר אתם מגלים איפה הטלפון או המפתחות? ברור שצחוק. ומה הדבר הבא שתעשו? תמהרו לספר על כך לקרובים שלכם ולכל אדם שתדברו איתו. לכן, כשאדם מתעורר, יש בו בערה פנימית להפיץ את הבשורה, מכיוון שהאור נמצא כאן. הוא לא במרחק, הוא לא נמצא בתענוגות החיים, ולא בסוף של תהליך שינוי שעוברים, או בפטירה.
הוא נמצא כאן ועכשיו. ברגע הזה.
סיכום
העולם הזה נקרא "עלמא דשיקרא" = עולם השקר, מכיוון שהכל נדמה לנו כנפרד אחד מהשני, בזמן שבשורש הכל מחובר ומאוחד.
האדם שהולך בעולם הזה ללא מטרה, ללא התבוננות ושאלה על קיום העולם והאדם, משול לאדם חולם או ישן.
המטרה שלנו בעולם הזה, היא לגלות את סודות הקיום והבריאה, לגלות את האור הגדול והפוטנציאל שחבוי בכל אחד ואחת מאיתנו, ולהביא את הפוטנציאל הזה לידי מימוש. זה שורש הבעיות שלנו, וגם הפתרון בעצמו.
כל אדם הוא חלק אלוהה ממעל, כמו שהראנו במשל של האבן הנחצבת מן ההר, ומשל הטיפה והים.
היו מודעים לעצמכם, דעו מהו ערככם, ושימו את האמת להיות שביל בעבורכם. מה שנותר לנו הוא להשיב הכל לשורשו. ואם בשורש יש אחדות, והכל שואף לחזור למקור, האחדות היא בלתי נמנעת, ולמעשה היא המצב היחיד שקיים באמת.
במאמר הבא והאחרון בסדרת הביאור של דורמיטא, נבאר את פשר התמונה שבחרתי לסיפור, אשר ליותה אותנו לאורך כל הבאורים.
עם באור התמונה נחתום את הסדרה "מסעו של דורמיטא נהירו".
הערות:
*זו סקירה דלילה של החלקיקים אשר מרכיבים את החומר. כמובן שיש עוד חלקיקים, אך הזכרתי רק את הנוגעים למאמר.
ממליץ לחפש ברשת, "השדה המאוחד" או "התאוריה של הכל" ותוכלו למצוא על זה מידע רב בנושא.
**התרבויות העתיקות היו בעלות חכמה כל כך גדולה וזאת הסיבה שבסיפור "יציאת מצריים" כאשר משה בא אל הפרעונים, הם לא התרגשו מהיכולות שלו, מכיוון שהם בעצמם היו מפותחים תודעתית מספיק כדי לעשות דברים, שכיום נראים לנו מעל הטבע, כמו להפוך מקל לנחש ועוד. לצערינו, בעקבות מה שלימדו אותנו עליהן, לגבי היותן פרימיטביות, גרם לרובינו להתיחס לכתבים שלהן כאגדות יפות ולא מעבר. התרבויות הללו היו כל כך מחוברות לחוקי הבריאה והכירו את סודותיהן עד שהם ידעו לעשות ניסים גלויים, בנוסף, הן התמחו בהקמת מבנים שהפיקו אנרגיה לכל העיר, אנרגיה של אור, ריפוי ועוד, וזאת הן עשו לפני אלפי שנים. (כאשר אכתוב על התרבויות העתיקות מאמר בנפרד, נבין שהדבר לא בשמיים, ויש הסבר רציונלי שיסבר את אזנינו לגבי המבנים והיכולות שהם פיתחו).
***זה נכון שנפח באפיו נשמתחיים מתיחס לאדם הראשון. אז איך הגעתי למסקנה שמדובר בנו?
לפי הקבלה האדם הוא הראשון הוא נשמה כללית, שהתפזרה למאות אלפי ניצוצות, וכל ניצוץ כזה הוא נשמה, אשר בחיבור הניצוצות יוצרים את הנשמה הכללית. נשמת אדם הראשון. נרחיב על כך במאמר נפרד.
****אני לא מפציר בנו לקבל את התורה כאקסיומה, יש צורך להכיר אותה באמת ולהבין את שפתה, על מנת לקבל אותה כאקסיומה. אמנם התורה, דומה לשפתינו אך למילותיה משמעות שונה, מכיוון שהיא מורכבת מרבדים, כמו שהזכרנו קודם לגבי החומר אשר מורכב מרבדים עד ה"שדה המאוחד". לתורה יש 4 רבדים, פשט רמז, דרש וסוד. הסוד, כמו שהבנו קודם, הוא השורש של כל דבר וכך גם לשפה שלנו. הפשט, שאותו אנחנו מכירים הוא הענפים. התורה מבחינת רבים מאיתנו נראת כארועים היסטוריים של העם שלנו, וזאת כי לימדו אותנו רק את הפשט, אך לא כך הדבר. כשנבין את שפת התורה, תתגלה לנו תורה שונה לגמרי ממה שהכרנו, ופתאום נראה שהיא לא עוד סיפור היסטורי, אלא היא הסיפור של כל אדם ואדם ושל האנושות כולה כיום. התורה מדברת על נפש האדם, ועל תודעתו, התורה שלנו היא תורה חברתית, כשלומדים את שפתה או את שפתינו האמיתית, מגלים את סודותיה האמיתיים לתיקון הנפש, לשחרור התודעה שלנו מעבדות לחירות, לאהבת הבריות, להערכה עצמית ולמימוש הפוטנציאל. כשנכיר את התורה באמת, אף אחד לא יירתע ממנה או יסתיר אותה, כל עוד שלא לומדים אותה כמו שהיא באמת,רורים פירוד, שנאה, פאנאתיזם ועוד… אני לא אומר שאני מכיר או מבין אותה כמו שהיא באמת, אני מכיר רק טיפ בים, אבל הטיפה הזו מרגישה כמו אוקיינוס שלם. וכמו הטיפה הזו ביחס לים כך אנחנו ביחס ליוצר של היצירה הזו שנקראת יקום.
