אם נשתול זרע של חיטה
ייתכן מצב שיגדל לנו שיבולת שועל? או למשל דגן?
ואם הציפיה שלנו ממנו תהיה כל כך גדולה שייצא מהזרע הזה מנגו, ייתכן שזה יתממש?
למה לא? כי זה המצע של הזרע הזה, זו המהות שלו/החומר גלם שלו.
אותו זרע יגדל כחיטה, בדיוק כמו החיטה שקדמה לו שממנה הוצאנו אותו..
ובכל זאת אנחנו רואים שזרע אחד יכול להוציא הרבה חיטים והאחר מעט,
זרע אחד יכול להוציא חיטים משובחות
והאחר פחות משובחות.
למה זה קורה?
יש מספר גורמים שמשפיעים על הזרע..
אם ניתן לו תנאים טובים עבורו הוא יוכל אפילו להיות משובח מאותה חיטה שממנה לקחנו את הזרע.
אם ניתן לו מלחים שהוא זקוק להם, אדמה בריאה, שמש ומים
הוא אפילו יוציא כמות גדולה של חיטים, שיהיו יפים וגבוהים יותר מהחיטה שממנה הוא יצא.
מצד שני אם נעניק לו אדמה חולה, ותנאים פחות טובים לגידול, האיכות שלו תהיה אפילו פחותה מהחיטה שממנו יצא.
ואם ניתן לו בדיוק את אותם תנאים כמו החיטה שקדמה לו, ככל הנראה שלא יהיה שינוי בינו לבינה..
ואם נעניק לזרע הזה את כל התנאים הכי טובים שאפשר
אבל נגדל אותו באזור שנוטה לסופות ברדים מאוד חזקות, ולתנאי מזג אוויר קיצוניים
לא נוכל למממש את מלוא האיכות והפוטנציאל שקיים בתוכו.
במשל הזה השתמש בעל הסולם כדי להסביר לנו שלאדם אין באמת חירות של רצון
להחליט או לבחור מה שהוא באמת רוצה, או חירות להשתנות ולהיות שונה מאבותיו, מלבד מה שהוטבע בו בגנטיקה ובתכונות שעברו עליו דרך אותו מפגש של הזרע והביצית שממנה הגיע לעולם
וכל זה הוטבע בנו בתת המודע ומנהל את חיינו..
הזרע שהוא המצע/המהות/החומר גלם הראשוני – מייצג את האדם
והאדם נולד אדם בדיוק כמו ההורים והדורות הקודמים,
הוטבעו בו האנסטינקטים,ההרגלים,
הנטיות והתכונות
מבלי לדעת אפילו למה הוא נוהג בצורה כזאת.
הוטבעו בו הגנים של קודמיו.
תנאי הגידול כמו המים,האדמה, האויר והשמש –
מייצגים את הסביבה שלנו
שהאדם פוגש בה ומושפע בצורה כזו או אחרת ממנה
כמו שלוקחים חומר גלם כלשהו ויוצרים ממנו מוצר כזה או אחר.
החברה היא בעצם המעצב של אותו חומר גלם.
היא קובעת – איך הגנטיקה, התכונות שלנו ומה שירשנו מדורות קודמים, יבואו לידי ביטוי בעולם.
וכשהאדם מאמץ את כל ההשפעה הזאת עליו, זה הופך להרגל, וההרגל הזה נעשה לו לטבע.
ואז האדם מאמין שהוא זה העיצוב/תוצר שדיברנו קודם בעניין ההשפעה של הסביבה.
וכל האמונות שלו, הדעות שלו, הרצונות והבחירות מתקבעות וכמעט שלא משתנות.
וזה למה קשה לפעמים לדבר אחד עם השני, להבין את כוונת השני, או אפילו להקשיב לאדם שדעותיו מנוגדות לשלי.
לפעמים אנחנו מרגישים שלא משנה כמה הגיוני נדבר, האדם האחר אטום מלקבל, וככה גם אנחנו.
תנאי מזג האויר הם כבר כוחות חיצוניים שמשפיעים על הזרע מבחוץ,
והם אלו הקשיים הכלכליים והבטחוניים שאנחנו חווים או כל אתגר כזה או אחר שלא נתון כלל לשליטתינו, אך משפיע על חיינו מבפנים, משפיע על מצב רוחינו, על הנפש שלנו וכו'.
נשאלת השאלה
אם אין לנו שום חירות ושום בחירה או רצון משלנו ושום אפשרות להשתנות
1.אז מה ההבדל בינינו לבין רובוטים?
2.איך זה מתישב עם העובדה שאנחנו רואים תאומים שנולדו לאותם הורים וגדלו באותה סביבה אבל יצאו שונים אחד מהשני כמו שני קצוות
1. ההבדל בינינו לבין רובוטים
הוא שלרובוטים אין מחשבה ודעה
מצד המצע/המהות שלהם, ואין להם שום אפשרות להתפתח מעבר למה שהם תוכנתו להיות.
לאדם להבדיל אמנם הגיע לעולם עם חומר גלם ראשוני, כמו שאמרנו הגנטיקה וכו מה שהוטבע בתת המודע מהדורות שקדמו.
אבל עם החומר גלם הזה אפשר ליצור אינסוף אפשרויות
כמו שמעץ אפשר ליצור כיסא אבל אפשר גם ליצור בית וקיסם ונייר ועוד ועוד..
מה איפשר את שינוי הייעוד הזה? או את שינוי הצורה הזאת?
הסביבה ותנאי הגידול שבו שמו אותו.
וכך האדם, אמנם לא יכול לשנות את הגנטיקה שלו/את החומר גלם שאיתו הגיע
אבל לאדם ניתן הרצון לרצות משהו שהוא שונה ממה שהורגל אליו, אף על פי שממש קשה לו להשיג את השינוי שאותו הוא רוצה.
ואם האדם רוצה לרצות משהו שונה והוא רוצה להצליח לכבוש את היעד הזה, הוא יכול לבחור את הסביבה שמתאימה לרצון הזה.
והסביבה הזאת היא: תכנים שאותם הוא מכניס לראש כמו ספרים, מורים, חברים, אזור מגורים, חינוך, הרגלים וכו'
ועל ידי זה האדם נדחף בעל כורחו אל היעד שהוא חפץ להשיג.
על ידי הסביבה הוא מאמץ לו הרגלים שונים ומתמיד בהם, כי הסביבה היא כמו חממה
וההרגלים הופכים אצלו לטבע.
ובכך ניתן לעקור נטיות רעות ולאמץ נטיות טובות
וזה ההבדל בין האדם לבין הצומח.
2.לגבי תאומים שגדלים להיות כמו שני קצוות, שונים אחד מן השני בתכונות ובאישיות:
השוני הזה מתאפשר משום שאין מדובר בתכונות שונות
אלא באותה תכונה בדיוק,
ותכונה אחת היא לא היעדר של התכונה ההופכית לה, זאת אומרת, היא לא באה במקום תכונה אחרת,
אלא היא אותה תכונה רק בקצה הנגדי לה.
למשל קמצנות
אם ניקח את הקמצנות לקצה החיובי שלה
נראה אדם שנותן ללא גבול (לא דיברתי על אם זה חיובי או שלילי, רק מציין מצב נתון)
התכונה היא אותה תכונה
השימוש בה הוא שונה לגמרי.
דוגמא נוספת
נקח למשל, 'אור', בצד הקיצון שלו יהיה מיעוט של אור, קצת אור, ואותו נגדיר חושך.
לכן בתאומים, מתקיימים אמנם אותם תנאים, והמצע שלהם זהה לחלוטין, אבל כל אחד מהם התפתח באופן שונה רק בחיצוניות.
מבפנים, אף על פי שהם מרגישים שונים וכל אחד מפתח אישיות שונה, זה משום שכל אחד מהם השתמש בכלים שהוא קיבל בצורה שונה
כדוגמת סכין ביד מנתח או להבדיל ביד רוצח.
לכן, אם אנחנו רוצים לעשות שינוי בחיינו עלינו לעשות שינוי בסביבה שלנו:
זה לא אומר להחליף חברים או להתנתק מהם, אלא לאמץ סביבה שחיה את השינוי שאנחנו כמהים אליו
להכניס תכנים אחרים לראש שלנו וכו'
אם נקשר את זה לימינו
אם אנחנו רוצים לראות שפיות בעולמינו, אם אנחנו רוצים לראות טוב בעולמינו, אם אנחנו רוצים להיות פחות חרדתיים, יותר שמחים ומסופקים בחיינו, כדאי לעשות בדק בית/חשבון נפש ולראות ממה אנחנו ניזונים כל היום, איפה התשומת לב שלנו נמצאת
אם היא נמצאת בטלויזיה/תקשורת/פוליטיקה וכו ודאי שהחיים ילכו בכיוונים הללו של חרדות ושנאה
ואת הפתרונות והאור בחייכם
תחפשו בקלפי או בהפגנות..
כולנו רוצים שינוי, כולנו צמאים אליו, לכולנו נמאס וכולנו כבר חנוקים
אבל כולנו כמו טייס אוטומטי חוזרים שוב ושוב על אותם הרגלים על אותו יום יום שמוביל אותנו לאותה מציאות שמובילה אותנו לחנק ולמאוס במציאות הזאת..
הרי מה ההבדל בין היום שלך היום ליום שלך מחר? זה אותו יום בדיוק
אז איך אפשר לצפות לשינוי?
ואיך הולך המשפט המפורסם, שאותו מייחסים לאלברט איינשטיין:
"אי שפיות זה לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה"
האנושות סובלת מחוסר שפיות, רק שאי שפיות היום הפכה להיות הנורמה..
החדשות הטובות הן, שכך או כך השינוי המיוחל יגיע
כי כולנו רוצים אותו ומשתוקקים אליו.
אבל זה מאלץ אותנו להפסיק להיות פאסיביים
ולהתחיל לפעול
ועד שנפעל המציאות תדחק אותנו לשם
ונרגיש יותר חנוקים וימאס לנו עוד יותר, עד שנזעק והזעקה, שהיא בסה"כ ביטוי לרצון הזה, או יותר נכון הגעגוע לטוב יחדור ללב, והשינוי יתחולל..
ונתחיל לנוע
הבחירה היא אם אנחנו רוצים שהשינוי יקרה בטוב או בצורה פחות נעימה
וזה כבר תלוי.. אתם יודעים במה..
ואם לא אז תקראו את הפוסט מהתחלה 🙂
מקור למשל החיטה:
ספר 'מתן תורה'
מאמר החירות
תחת הכותרת 'ארבעה גורמים'
