מסעו של דורמיטא נְהִירוּ 

מומלץ לקרוא לרוחב, בשביל לשפר את חווית הקריאה. סמכו עליי גם אני עושה את זה. קריאה מהנה.
אבי משה
כותב הפוסט


הלילה ירד וחיות הלילה מחפשות טרף להשביע את כיבתן, בידיעה שהוא יכול להיות הארוחה המושלמת עבורן, חיפש, דורמיטא נְהִירוּ ,מקום בטוח שיוכל לנוח מהמסע הכבד. בעודו הולך במדבר מותש וצמא ראה מולו מערה חשוכה, שכאילו עמדה שם וחיכתה עבורו.

נכנס דורמיטא למערה בשארית כוחותיו, רגע לפני שנשכב על האדמה , ראה אור קטנטן כמו של נר דולק בקצה המערה. כשהתקרב אל האור, ראה שם קלף עור עתיק מגולגל ולידו מונחת תיבה שמזכירה תיבת אוצר. על התיבה היה כתב קדום של שפה עתיקה שאותה הכיר מילדותו ,מהימים שאביו ,חֻרְבָּה, חוקר העתיקות הנודע , חזר ממסעותיו עם מגילות קדומות.

כשפיענח את הכתב, הוא גילה שהמילים הרכיבו את המשפט "דע את עצמך". לפני שפתח את התיבה הוא החליט לקרוא את הכתוב במגילה. דורמיטא פתח את המגילה וקרא את תוכנה "דע לך, שמרגע שתפתח את התיבה, והאמת תהיה לך כשביל ותתנהג תמיד לילך בה כראוי. תגלה האוצר הסתום בה.
אז, יפתחו בפניך מעיינות החכמה. הסבל יהיה לך כידיד, החושך לאור, שקר יצוף ואמת תבורר. עולמך יהיה זך וטהור ובזה תזכה לגאול דעתך".

משסיים לקרוא , דורמיטא הרגיש כמו בתוך משחק של אדם משוגע. אך סקרנותו  לפתוח את התיבה ולגלות את סתריה, גברה עליו. בעודו מתכופף אל התיבה לשלוח ידו, לפתע גדל האור הקטן שדלק ליד התיבה וסנוור את עיניו. מיד מתוך האור יצא קול שלחש בלחישה רועמת אמר "אם תפתח את התיבה דע לך, שבתוכה יש נחש שגונז את אורה, וכשיכיש אותך תשתבש דעתך ותשתכח ממך לעולם. אם בכל זאת, רצונך לזכות באור הגנוז בתוכה, תצטרך תחילה למשול בנחש. אל תמיתו, כך לא תוכל לזכות באורה, וכאשר תנוס מפניו הוא יהיה כצל לדמותך עד אשר יבוא יומך". 

האור התמעט, הקול נעלם ודורמיטא נפל לשינה עמוקה משום היה עוד תשוש מן המסע.
מאוחר יותר החליט דורמיטא שהוא מוותר על התיבה וממשיך במסעו הביתה. אבל הקול שדיבר אליו לא הניח לו , אולי כי זכר שטעם מר היה לחייו.

וכך עברו ימים וחודשים ואת המערה לא עזב. מהורהר בליבו איך יוכל לחזור לחיים הרגילים שאותם הוא חי לפני המסע, חיים ריקניים ללא מטרה. החליט בליבו שיכבה את האור שדלק ליד התיבה כך שלא יראה אותה ואולי ישכח ממנה. מיד קם וכיבה את האור, אבל הקול לא נדם. ואז צץ רעיון במוחו "יש המון עצים מסביבי, אם אבנה מהם בית, אוכל לגור פה במדבר, להביא את משפחתי ונוכל לחיות כאן את חיינו ללא דאגות, ודאי אז תשכון השלווה בתוכי".
 מיד הוציא מתיקו את המצ'טה שנשא עימו והחל לחטוב עצים ובנה את בית חלומותיו סביב נהר מפותל שהיה בסביבה.
שמח מאוד דורמיטא על בית חלומותיו שכל ילדותו רצה. השתעשע במים ותחושת שלווה מילאה את ליבו.

עברו ימים ארוכים ושוב הכתה בו אותה תחושה של דכדוך משוללת מטרה. דורמיטא חשב בליבו "אם אביא את משפחתי לכאן לא אהיה לבד ודאי זה הדבר שיביא מזור לדכדוך ואז תשכון השלווה בתוכי" החליט הוא שחוזר לביתו בכפר ומביא את משפחתו.

כשחזר עם המשפחה אל ביתו החדש, החלה שוב אותה תחושת שלווה לחזור לחייו.
חודשים עברו עד ששוב הכתה בו תחושת הדכדוך. חשב איך להחזיר את השלווה לחייו, ואז עלה רעיון נוסף "אם אבנה סירה גדולה אוכל לצאת עם משפחתי כל תקופה לחופשה ,כדי להפיג את תחושת הדכדוך בכל פעם שתצוץ כך ודאי שתשכון השלווה".

מיד חטב עוד עצים ובנה לו סירה גדולה שתשמש להם גם כבית בזמן החופשה. שמח הוא מאוד ושוב הרגיש את אותה שלווה. וכשתחושת הדכדוך חזרה אל ליבו, אסף דורמיטא, את משפחתו ויצאו למסע שנמשך שבועיים בארץ זרה.
וכך היה בכל פעם שהדכדוך חזר לחייו.

יום אחד כשחזרו מחופשה, הרהר בליבו "איך ייתכן שבכל פעם שאנחנו חוזרים מחופשה אני לא מרגיש את תחושת השלווה?" הרהר והרהר ועלתה מחשבה "אם ככה, נגור בחופשה ונבקר בהמון ארצות, ובוודאי שנמצא שלווה". וכך דורמיטא ומשפחתו יצאו למסע ארוך שנמשך מספר שנים.

כאשר חזרו לביתם מן המסע, כבר אזלו כוחותיו. דורמיטא היה עייף מכל המסעות, תשוש וזקן, ותחושת הדכדוך לעולם לא חלפה, רק שעכשיו גדלה עוד יותר והשתלטה על חייו, הוא התייאש לנסות להגשים עוד חלומות שיפיגו את הריקנות שהרגיש כל תקופה. עברו עוד חודשים וחיוך לא עלה על פניו, חשב בליבו מתי הכל כבר נגמר, מתי יבוא כבר יומי.

בחלומו, חלם דורמיטא על הקול שיצא מתוך האור שאמר לו שהנחש ירדוף אותו עד שיבוא יומו. לפתע, פרץ דורמיטא בצחוק גדול שהקיץ אותו מתרדמתו, ומיד הבין שהנחש רדף אותו כל ימיו. הוא פתח בריצה אל אותה מערה, לרגע הוא שכח את גילו המופלג. הגיע לתיבה ובלי פחד פתח אותה, הוא מצא שם נחש שמיד הכיש את פניו, ולפני שהשתבשה דעתו השתמש באוצר, שריפא גם את הערס שהיה בגופו. הוא הבין שמהנחש לא יוכל להמלט, וכנראה בלתי נמנע שיקבל הכשה כמו שהקול אמר, רק שמרוב הפחד שהיה בו כשדיבר אליו הקול, הוא שכח את כל הטוב שקרא במגילה. ומהרגע שפתח את התיבה התמלא ליבו של דורמיטא נְהִירוּ בשלווה אמיתית לכל המשך חייו.

"מסעו של דורמיטא נְהִירוּ" הוא משל שכתבתי על המסע שלך בחיים. מה הנמשל של הסיפור? אפשר לקרוא עליו כאן במאמר המבאר. מקווה שנהנת מהקריאה, אשמח לשמוע את דעתך.

 אם מצאת ערך בפוסט הזה, או שלדעתך יש מי שימצא ערך, אשמח לשיתוף הפוסט עם עוד אנשים. זה יעזור לי, וכמובן יעזור לעוד אנשים,  אנחנו רוצים שהחוויה תהיה מתמשכת גם בסיום קריאתך.

אהבתם? שתפו

Facebook
Share on Twitter
Share on Linkdin
Share on Pinterest
אבי משה

אבי משה

השאירו תגובה

מאמרים נוספים:

כתוב את הכותרת כאן