זה הכל בשבילך

"הקדמה לספר הזהר" אות ג'

במאמר זה, נביא את שלושת החקירות הנוספות שבעל הסולם מציג באות ג', ואיתן נחתום את השאלות והחקירות שהבאנו במאמרים הקודמים.
לאחר מכן, במאמרים הבאים נתחיל 'להכנס אל עובי הקורה'.
[למאמר השאלות באות א', לחצו כאן. למאמר החקירות הראשון, לחצו כאן ].

יצאנו לדרך:

חקירה הד':

ג) חקירה הד':
כיוון שמרכבת הס"א [הסטרא אחרא] והקליפות
רחוקה מקדושתו ית' מהקצה אל הקצה,
עד שלא תצויר הרחקה כזאת,
איך אפשר שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית'?
ולא עוד אלא שקדושתו ית' תקיים אותה?!

בעל הסולם הביא לנו מושג, שאולי לחלקינו, חדש. "הסטרא אחרא".

מה זו – 'הסטרא אחרא'?

מושג בארמית שפירושו – 'הצד האחר'. 'סטרא'– צד. 'אחרא' – אחר.
'אחר' ממה? מאיזה צד? מהצד של הקדושה.
ומה הצד האחר של הקדושה? טומאה.
והטומאה היא רחוקה מהקדושה, ובמילותיו של בעל הסולם: "עד שלא תצויר הרחקה כזאת".
אבל, בעל הסולם לא מוכן להסתפק בזה, ולכן הוא שואל, דבר שכולנו צריכים לשאול ואולי רובינו לא העזנו, ואף העדפנו להתיחס לזה, שכל מה שרע, לא קשור לבורא. זאת אומרת, שהמצב שקיים היום בעולם, כל הרוע שקיים זה דבר רע ולא קשור לבורא. בעל הסולם והמקובלים לא מתיחסים לזה ככה. הרי הם יודעים שאין דבר שלא כלול בורא, ואין שום חלקיק, אפילו הכי קטן, שהבורא לא קיים בו ומקיים אותו.

והאמת שאפילו המדע מבלי לשים לב אולי, מאמת את זה באופן מסוים, אתן סיפור קטן בשביל להמחיש את זה:
יום אחד הבת הגדולה שלי, בת ה- 9 (נכון לכתיבת שורות אלו), שאלה אותי לפני השינה: "אבא, איך הגיוני שאלוהים נמצא בכל דבר". הצבעתי על כובע שהיה תלוי בחדרה, ושאלתי אותה: "הכובע הזה, נראה לך שלם?" , "כן", היא ענתה. ביקשתי ממנה שתביא אותו. "ועכשיו שאת מסתכלת עליו מקרוב, הוא עדיין נראה לך שלם?" "עכשיו נראה שהבד שלו לא כל כך צפוף", היא אמרה.
אמרתי לה: "אם עכשיו היה לנו מקרוסקופ, והינו מסתכלים דרכו על הכובע, הינו רואים שהוא מורכב מחלקיקים קטנים יותר, שמרכיבים את הבד שלו. ולהם קוראים אטומים. ואם הינו לוקחים את האטומים האלו, ומציצים עוד יותר פנימה, הינו רואים שהם מורכבים מחלקיקים יותר קטנים, וככה הלאה, עד שהינו מגיעים לחלקיק הכי קטן שהוא כמו מהבהב. ואת יודעת מה יפה?" . היא שאלה בסקרנות "מה אבא? ספר לי". אמרתי לה: "שהחלקיק הזה, הוא נמצא בכל דבר שאת רואה ולא רואה, והוא מחובר עם עוד חלקיקים כאלו, רק שהפעם בשונה מהאטומים, מדובר בחלקיק אחד שהוא לא מופרד, אלא כל המציאות מורכבת ממנו". פתאום נהיה שקט בחדר, ואז נשמעו נחירות בחדר, הבנתי שהיא נרדמה.
אני צוחק, האמת שהיא לא נרדמה, היא דוקא מאוד היתה מרותקת מהשיחה.
אבל.. נחזור לענינינו.

הסיפור הזה, שופך במקצת אור, מתוך עולם המדע, על כך שאין שום דבר שנפרד מן הבורא, והוא נמצא בהכל ומחייה הכל, ובלעדיו, אין שום מציאות.
ואם המצב הוא באמת כזה, שהכל כלול בו, ומספרים לנו, שהבורא הוא טוב ומטיב. אז איך ייתכן שכל הרוע הזה יימשך ויגיע דווקא מתוך הקדושה ומתוך הטוב המוחלט?
דבר זה לא מתקבל על הדעת!
ובעל הסולם, לא מסתפק בזה, וממשיך להקשות עם שאלה נוספת, ואנסח אותה במילים שלי:
"בוא נאמר, שהרוע שאנחנו רואים, יצא מהקדושה. אבל בשביל שהוא ימשיך להתקיים, חייב שהבורא יקיים אותו. הרי, בלי הבורא אין לו שום קיום במציאות. אז איך כל זה הגיוני?!"

חקירה הה':

חקירה הה':
ענין תחית המתים.
כיון שהגוף הוא דבר בזוי כל כך,
עד שתכף מעת לידתו נידון הוא למיתה וקבורה.
ולא עוד, אלא שאמרו בזוהר שמטרם שהגוף נרקב כולו,
לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן
כל עוד שיש איזה שיור הימנו.
ואם כן מהו החיוב שיחזור ויקום לתחית המתים?
וכי לא יוכל הקב"ה (הקדוש ברוך הוא) לענג את הנשמות בלעדו?

עצירת ביניים להסבר קצר:
בעל הסולם כמו שאמרתי, לא פוסח על דבר. כולנו שמענו על עניין תחית המתים.
אז, מן הראוי להקדיש לזה ברור. נכון? אז בוא ננסה לפשט קצת את מה שהוא אומר.

מהרגע שתינוק נולד יש עליו שעון חול. בכל יומולדת שהוא חוגג הוא מתקרב יותר ליום הפטירה שלו.
והוא אומר שהגוף הוא דבר בזוי, לפי מה שלמד. ובכל זאת, בזוהר כתוב שהנשמה לא יכולה להגיע לגן עדן, עד שהגוף נרקב כולו.
למה?! למה גוף מת, צריך לעכב את הנשמה מהלהכנס לגן העדן? מדוע מחויב שהגוף, שהוא סה"כ לבוש, יחזור לתחייה? בורא עולם לא יכול לתת לנשמות תענוג בלי הגוף הזה? גוף שנחשב לבזוי.
כמובן שבעל הסולם לא מסתפק בזה והוא ימשיך להקשות עוד באותו עניין.

נחזור לחקירה הה':

ויותר תמוה מה שאמרו חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה),
שעתידים המתים לקום לתחיה במומם,
כדי שלא יאמרו אחר הוא,
ואחרי זה ירפא את המומים שלהם.
ויש להבין:
מה איכפת לו להקב"ה שיאמרו אחר הוא,
עד שבשביל זה הוא יחזור ויברא את המום שבהם
ויוצרך לרפאותם?!

נשמע לו תמוה, לבעל הסולם, שחז"ל אמרו, שבתחית המתים, כולם יקומו עם המום שאיתו נפטרו מן העולם. נכה ישוב נכה וככה גם עיוור וכל מום אחר. ורק אחרי זה הוא ירפא אותם.
ולמה? כדי שלא יאמרו שזה מישהו אחר. זה מה שמעניין את בורא עולם? מה יגידו?
עד שבשביל שלא יהיה ספק לאף אחד הוא יצטרך לברוא אותם שוב עם אותו מום?
מה איכפת לקב"ה מה יגידו?
עד כאן, חקירה ה'.

חקירה הו':

חקירה מאוד מעניינת. חקירה שפונה לכל אחד ואחת מאיתנו ורומזת לנו במקצת איזה ערך אדיר יש בכל אחד ואחת מאיתנו.
בוא נראה מה הוא מבקש לחקור:

חקירה הו':
במה שאמרו ז"ל,
אשר האדם הוא מרכז כל המציאות,
שכל העולמות העליונים ועולם הזה הגשמי וכל מלואם,
לא נבראו אלא בשבילו (זהר תזריע מ').
וחייבו את האדם להאמין שבשבילו נברא העולם (סנהדרין לז').

המקובלים אומרים לנו שכל העולמות, גם העולם הזה, הפיזי: הגלקסיות, היבשות והימות, השמש והירח, הטבע והאנשים, הכל נברא רק בשבילך. ובנוסף יש גם עולמות רוחניים, שאנחנו לא תופסים בחמשת החושים שלנו, והמדע מוכיח את קיומם. כל אלו נבראו בשביל מה? בשבילך!
וואוו!, אם הדבר הזה נכון, כנראה שיש בך ערך שאין לו סוף. איזו ידיעה מרעישה זאת, איך בחדשות לא מסקרים ידיעה שכזאת? היא צריכה להיות כותרת ראשית בכל העיתונים ובכל מהדורה מרכזית.
איך אפשר שלא להתיחס לדבר כזה? איך אפשר שלא לחקור את זה? הרי זה הפתרון לכל הבעיות הנפשיות שקיימות בעולם. כשהאדם מכיר את ערכו האמיתי, חוקר עליו וחי מתוכו, איך הוא יוכל להיות בעצבות, בדיכאון, בכעס או במלחמות?
הרי, כשהאדם יכיר את ערכו האמיתי, הוא יחוש בעל ערך, הוא יעסוק בדברים שקרובים לליבו, שבהם הוא מוכשר, ואיתם הוא יתרום לזולת ולאנושות ערך אמיתי, ערך שאף אדם אחר, לא יוכל למלא.
ואם נזכיר לרגע את הבינה המלאכותית, שמאיימת על הנחיצות של כולנו במעגל העבודה.
האם היא תוכל לאיים על האדם במצב כזה? שכל אחד מאיתנו מכיר את ערכו האמיתי?
במצב זה, היא רק תשרת אותנו. היא תפנה אותנו מכל העיסוקים הגשמיים, על מנת שנוכל להתעסק במימוש האמיתי שלנו ולתרום איתו לחברה באמת, מתוך ערך אמיתי.
תחשבו לרגע, האם היתם מוכנים לעסוק במה שאתם עוסקים גם ללא תמורה? ללא הכרה, ללא כבוד, ללא רווח כלכלי?
לעומת זאת, כאשר אנחנו עושים דבר מתוך ערך פנימי, מתוך הפוטנציאל שקיים בנו, אנחנו נהיה מוכנים לשלם בשביל לעשות אותו.

רבים הם האנשים שמגנים את הטכנולוגיה, במיוחד אנשי הדתות השונות, והם צודקים. ולמה הם צודקים? כי השימוש שאנחנו עושים בה הוא שימוש של טומאה. זאת אומרת, הטכנולוגיה הופכת אותנו לעצלנים, גורמת לנו להשתמש פחות בחשיבה, גורמת לנו פחות לתקשר עם הסביבה הפיזית, כדוגמת הסמארטפונים שהתמכרנו אליהם, הטכנולוגיה גורמת לנו לרצות דברים שאין לנו צורך בהם, גורמת לנו לתאוות מיותרות, העיקר שנתרחק מהמהות שלנו.
אבל האם במהות שלה היא טמאה? ודאי שלא! השימוש שאנחנו עושים בה הוא שמטמא אותה. אנחנו אלו שנחליט האם דבר הוא טמא או טהור. לכן, הטומאה שיצאה היא רק מהצד של האדם, ולא מצד הבורא. אבל קצת הקדמנו את המאוחר, ונכון יהיה יותר, לאפשר לבעל הסולם, להסביר זאת במילותיו במאמרים הבאים.

נחזור לחקירה. כמו שכבר הספקנו להכיר, כמובן שבעל הסולם לא מסתפק בידיעה המרעישה הזאת. אלא, כהרגלו, הוא מרגיש צורך להגיע לשורש העניין, ולכן הוא ממשיך להקשות על חז"ל ושואל:

שלכאורה קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה,
שאינו תופס ערך של שערה בערך מציאות העולם הזה,
ומכל שכן,
בערך כל העולמות העליונים,
שאין קץ להם ולרוממותם,
טרח הקב"ה לברוא כל אלו בשבילו?!
וכן, למה לו לאדם כל זה?

הוא פשוט נכנס עד הסוף, ממש כמו ילד מרדן, ואני לא מדבר על מרדן שעושה דוקא, אלא מרדן שמבקש להבין עד הסוף מתוך סקרנות, ורוצה לגלות את האמת בשורשה, כדי שתתישב עם השכל והלב.
אז הוא נותן קודם תיאור, שמשווה בין האדם לבין כל הבריאה ולאחר מכן שואל שתי שאלות.
בוא נראה:
קשה לו להבין, איך הגיוני שבשבילי נברא העולם? הרי, בחוש אני רואה, שאני כלום ושום דבר ביחס לעולם הזה, באופן שאני אפילו לא משתווה לשערה ביחס לכל הבריאה.
והוא מקשה עוד יותר, ואומר זאת במילים שלי: "עזוב את העולם הזה, מה עם העולמות העליונים? שהעולם הזה הוא פסיק לעומתם. את כל זה, הקב"ה ברא בשבילי?"

*בקצרה לגבי העולם הזה והעולמות העליונים"
העולמות העליונים הם השורשים של העולם הזה. העולם הזה הוא ענפים של העולמות העליונים. זאת אומרת שהעולם הזה, הוא רק התוצאה של העולמות העליונים שהם הסיבות.
ממש כמו עץ שהגיע מהשורש שלו, וכל הביטוי החיצוני שלו בא כתוצאה מהשורשים או יותר נכון מהזרע. שבזרע קיים כל הדי אנ איי של העץ, והוא מה שקובע איזה עץ זה יהיה, ומה הוא יניב, ומה יהיה גובהו וכו'.
זאת אומרת שכל דבר שקורה כאן ומופיע בחוש, יש לו שורש רוחני שקדם לו.

אז כל זה נברא בשבילי?
והוא מסיים בשאלה: "וכן, למה לו לאדם כל זה?"
דהיינו, מי אני בכלל, שכל זה ייברא בשבילי? למה?

עד כאן ששת החקירות.

אלו חקירות חשובות שאנחנו חייבים להכיר בחיינו, ללא הבנתן וידיעתן, אנחנו סתם מסתובבים פה בעולם 120 שנה ומתים. תוצר של ארועים מקריים שקורים בחיינו ואליהם אנחנו מגיבים.
אם כך הוא המצב, אז מה ההבדל בינינו לבין הבהמה? ויש להבין גם את המושג 'בהמה'.
'בהמה' פרושה – 'בה' 'מה'. דהינו, המהות שלה זה מה שאנחנו רואים, היא לא משתנה, היא חיה לפי אינסטיקטים, יש בה יצר השרדותי שהוא מה שמנהל את חייה. כל מה שהיא רוצה זה לזון אותה ואת ילדיה, וכך לחיות את חייה עד שתמות.
אז אולי אנחנו, קצת יותר שדרגנו את הצד הזה כדי שלא ישעמם לנו, אז אנחנו טסים לנופשים ויוצאים לבילויים וכו'. אבל, אחרי הכל, אנחנו רק מנסים לשרוד בעולם הזה. אצלינו, בנוסף, ישנו צד שכל הזמן מחפש תענוגות. אך, בדומה לבהמה גם אנחנו משתדלים משתדלים תמיד, לברוח מייסורים ולרדוף אחרי תענוג, גם הבהמה ככה חיה, נכון?
ובכל זאת, מה מבדיל אותנו מן הבהמה? ואני לא שואל שאלה של התנשאות על הבהמה. אלא, מצד הטבע אנחנו גזע שונה, אז בואו נבין מה מבדיל אותנו מן הבהמה. והאם המרדף אחר תענוג הוא דבר טוב או שזה דבר בזוי? האם המרדף הזה, הוא שמעכב אותנו מלהתפתח? או אולי דווקא בתענוג עצמו, חבוי המפתח למהות שלנו?
בשאלות האלו בעל הסולם, המקובלים, ובני תרבויות עתיקות עסקו, וזה מה שפתח להם את שער הכניסה להארה.

מהמאמר הבא נתחיל לצלול לתוך עומקם של השאלות והחקירות, בחיפוש אחר תשובות, ששינו את חיי לחלוטין, ואני בטוח שגם לכם זה יקרה אם תחפשו בעצמכם את התשובות. אני פה בשביל לתת פתח ושביל מתוך הדרך שאני עובר.