אז אחרי שביארנו בחלק א' את משמעות השמות ואת מקורם (למעבר לחלק א' לחצו כאן)
בחלק הזה נסקור מדוע דורמיטא הלך דוקא במדבר, מה מסמל המדבר ואיך המדבר קשור לחיים שלנו.
מי שלא קרא עדיין את הסיפור שלי "מסעו של דורמיטא נְהִירוּ " אני ממליץ בחום לקרוא אותו לפני קריאת הביאור (למעבר לסיפור לחצו כאן)
הפרטים שנבאר בבאור המלא הם:
מקור השמות של דורמיטא ואביו, חורבא , שם משפחתם והמשמעות שלהם.- מדוע דורמיטא הלך דוקא במדבר
- מה מסמל המדבר
- איך המדבר קשור לחיים שלנו
- מה משמעות המערה ומדוע היא חשוכה
- מדוע בחרתי את המשפט "דע את עצמך" על גבי התיבה?
- תוכן המגילה
- מהו אותו הקול שדיבר ומדוע דוקא מתוך אור גדול? ומדוע האור התמעט לאחר שסיים הקול את דבריו?
- מה משמעות ה"נחש" בסיפור?
- מדוע היה חשוב לי לכתוב שדורמיטא כיבה את האור שדלק ליד התיבה?
- מה משמעות העשיה של דורמיטא לאורך העלילה? ואיך זה קשור לחיים שלנו?
- עניין ה"שינה" של דורמיטא שהוזכרה פעמיים
- מדוע היה חשוב שהנחש יכיש אותו?
- ומה הכוונה "למשול בנחש"? ולמה היה אסור להרוג את הנחש?
- מדוע בחרתי דוקא את התמונה של הנבט לסיפור שלנו?
- ולסיום אשתף אתכם בחווית הכתיבה ואיך בכלל נולד הרעיון של המשל?
מה מסמל המדבר
בשביל להבין מדוע דורמיטא הלך דוקא במדבר, די לנו שנבין מה מסמל המדבר.
דמינו לכם שאתם במדבר, בואו נפעיל את החושים. סתכלו סביב, מה אתם רואים? מה אתם שומעים שם? מה מזג האוויר ביום ? מה מזג האוויר בלילה? מה התחושה הפנימית כשאתם במדבר ואין לכם כלום חוץ מעצמכם והלבוש שלכם? אתם בלי חברה, בלי טלפון ובלי שום אביזר מהיום יום שיסיט את תשומת ליבכם. רק אתם והמדבר.
האם יש צורך להמשיך ולהסביר מה מסמל המדבר? כנראה שלא. ובכל זאת אתן את הפרשנות שלי, שמתבססת על ההבנה שלי מתוך מה שלמדתי גם מהתבוננות וגם מאנשים חכמים שלמדתי מהם במהלך החיים, ומהיהדות בפרט.
מדבר
מדבר הוא מקום יבש שאין בו כמעט דבר חוץ מריק אחד אינסופי.
הוא מייצג מקום פנימי באדם שבו הוא הולך מבלי לדעת את הכיוון, כל כיוון נראה לו אותו דבר בדיוק, ובכדי לנווט בו הוא צריך להביט למעלה. אם ימשיך האדם להסתכל מהמקום שבו הוא נמצא, רק מזל או צירוף מקרים יוביל אותו למחוז חפצו, והסיכוי הזה מתגמד אפילו ביחס לזכיה כזוכה יחיד בפרס הראשון בלוטו שבארה"ב. האדם שהולך במדבר מגשש באפילה. במהלך היום חם מאוד במדבר, ובלילה קור אימים, בדיוק כמו מצב הרוח של האדם שמלא בעליות וירידות. זה מסביר מדוע כאשר דורמיטא הגיע לנווה מדבר הוא לא מיהר לעזוב שם. זה מקום מרהיב ביופיו, יש בו מים ואוכל, וזה המקום היחיד שנראה שיש בו חיים במדבר, ממש כמו מלכודת דבש שהאדם לא רוצה לעזוב כשהוא משווה אותה למה שיש או שאין לו מחוצה לה. כשאתה הולך במדבר שבתוכך, יש תחושה של ריק, אולי דכדוך או דכאון, שיעמום מוחלט, ולכן אנחנו מעדיפים כל רגע כזה להפיג בעשיה מסוימת, לרוב זה יסתיים בגלילה בטלפון או תכנית בנטפליקס. כמה קשה זה להיות לרגע עם עצמינו, להשתעמם ולא לעשות דבר, מכירים את ההרגשה? היום כמעט וכבר לא, כי הכל נהיה זמין לנו במהירות. המקום המדברי בתוכינו, די מפחיד אותנו, ואנחנו מחפשים לברוח ממנו תמיד, כי הוא מעורר בנו את כל ה"שדים" שקיימים בנו, הוא מאלץ אותנו להתמודד עם עצמינו ולהיות ברגע הזה. אז נכון אפשר לראות את כל הריק הזה ולבכות על כמה שהכל ריק. אבל אם נחשוב לרגע יש פה הזדמנות.
למה הדבר דומה?
לזוג שהולך לבחון בית לקניה. הם מסתכלים על הבית ואומרים "איזה בית מכוער, הקירות מתקלפים, אין רהיטים, רצפה שחורה" וכו. מגיע זוג אחר לאותו בית ואומר "וואוו, איזה חלל, הקירות מתקלפים, יהיה קל יותר לקלף אותם ולצבוע מחדש, לא נצטרך להוציא ממנו דבר כי הוא ריק ואפשר לעצב אותו לגמרי מחדש" ואז הם מתחילים לדמיין איך ייראה הבית.
מקום ריק, הוא הוא חלל שאפשר למלא אותו, בכל מקרה אנחנו ממלאים אותו, כמו שאמרנו קודם בטלפונים , תכניות וכו'.
האדם שהולך במדבר ומנסה לנווט את דרכו החוצה, כשהוא מסתכל מתוך המדבר. אבל אם אותו אדם ההולך במדבר ישא עיניו למעלה, הוא יוכל לנווט את עצמו בעזרת הכוכבים. כך גם אנחנו , אם נסכים לשהות במדבר, ולצלול יותר פנימה, נוכל לנווט את עצמינו אל מקום גבוה יותר שאליו אנחנו מייחלים אבל כל כך נרתעים לעשות את הדרך אליו. כי הדרך אליו רצופה במפגש עם הנפש שלנו, הפחדים, הריק והשיעמום.
מה אפשר לשמוע במדבר? שקט! שקט מוחלט.
ברגע שנתגבר על הפחדים ונעבור בתוך סערת הרגשות, נגיע למקום שקט. ובמקום שקט, אפשר לשמוע קולות שלא שמענו קודם. ומה הם אותם קלות? קולות שלא התיחסנו קודם אליהם משום שהם היו מעורבבים ברעש גדול מסביב ,והם הנתיב שלנו שבעזרתו אנחנו יכולים לסלול את דרכינו במדבר ולהגיע למחוז חפצינו, למקום נפלא שאפשר להגיע אליו דווקא מתוך חוסר ידיעה, ורק כאשר נסיר את כל התבניות והדעות שלנו שבנינו עם השנים ושנאחזנו בהם כדי לא לערער את תפיסת המציאות שלנו. שם במקום הזה יש בהירות, יש איזון ויישוב הדעת. כשמדברים על מימוש הפוטנציאל שם הוא נמצא, ולא בהטבת איכות חיינו. כמובן שאיכות החיים תשתנה מהקצה אל הקצה, אבל הטבת איכות חיינו היא כפועל יוצא ולא העיקר. שיפור איכות החיים היא לא המטרה. בדיוק כמו אדם שרוצה לרדת במשקל, אבל לא מתרכז בבריאות, אולי יצליח לרדת במשקל אבל לא כל כך ישפר את בריאותו, אך ברגע שישפר את בריאותו, כפועל יוצא, גם יירד במשקל.
המטרה היא לצאת משיעבוד למחשבות שאין לנו שליטה עליהן, לחירות מהן, שאנחנו נחליט כמה, מתי ומה לחשוב ולעיתים גם נעדיף שקט מהן וניצור אותו.
מי שרוצה לשפר את איכות חייו, הוא לא רוצה זאת בשביל להיות עשיר או בשביל לרדת במשקל וכיוצא בזה, הוא עושה את זה בשביל תחושת השלווה, תחושת המלאות. ובשביל לחוש את אותן תחושות, הוא לא צריך לשנות דבר חיצוני, אלא לשים לו למטרה את התחושה הפנימית שלא תלויה בדבר חיצוני. כי אם נקח פתאום לאותו אדם את הכסף או את הסממנים החיצונים, האם תחושת המלאות והשלווה תשאר? כנראה שלא. לכן המטרה צריכה להיות אחוזה דווקא בפנימיותו של האדם, לאחר מכן יגיע כל מה שהוא חפץ בו. יפתיע אתכם אם אומר,שלאחר מכן הוא יגלה שהרצונות שהיו לו קודם ישתנו? הרי אם המיקוד קודם היה בסממנים חיצוניים שהם אלו שיביאו לו את אושרו, והוא גילה שהאושר לא תלוי בהם, אז בוודאי שאותם רצונות ישתנו בכאלו שימלאו את האושר בצורה אמיתית. כי קודם הסממנים החיצוניים שהיו לו כרצונות, אלו אותם רצונות שהחברה הטמיע בנו, דרך פרסומות, סרטים ונורמה חברתית שהם לא באמת הרצונות שלנו והם משאירים אותנו במרדף אחר התענוג הבא כל הזמן, כי הם לא יכולים לספק את אושרינו. אם אושר הוא תחושה פנימית, הוא יכול להיות מסופק רק על ידי רצון פנימי , וכך לפעול מהפנים אל החוץ. ולא מהחוץ אל הפנים.
איך המדבר קשור לחיים שלנו
המדבר קיים בכל אחד מאיתנו, ואנחנו נמצאים בו כל הזמן, אנחנו חושבים שאנחנו מתקדמים והולכים, ומצבים משתנים, אבל למעשה עד שלא ניכנס פנימה לתוך נבכי הנפש והתודעה, אנחנו משולים לעיוורים שלא רואים את דרכם. כשניכנס לתוך נבכי הנפש והתודעה, תהיה מודעות, והמודעות לא מוציאה אותך מהמדבר, אבל היא מראה לך מסלול ללכת בו. אני מניח שכל אחד היה מרגיש בטוח יותר אם היה עולה על מסלול במדבר, מסלול שלא ישנה לך את הנוף המדברי, אבל הוא יקנה לך ביטחון וידיעה שאתה הולך בדרך הנכונה, הוא ייתן לך שלווה פנימית אל מול מאורעות החיים שבכל מקרה תעברו בדרך. העניין הוא רק איך תעברו אותם? ואיך תצאו מהם? האם תצאו מהם, פצועים, עם טראומות? עצבניים יותר? אפטיים? ציניים? או שתעברו אותם עם חיות פנימית, שמחה, ביטחון, משוחררים מפצעי הנפש וכו.
בין כך ובין כך תעברו מה שאתם צריכים לעבור, לא עדיף לעבור את זה כשותף מלא בתהליך ולא כקורבן שמובל לסוף התהליך?
לסיכום
המדבר הוא אזור שומם וריק שממנו אפשר להתפתח ואותו ניתן למלא.
עכשיו, לאחר קריאת המאמר, אתם תחליטו במה למלא אותו, והאם אתם רוצים להיות בעלי הבית של הנפש והתודעה שלכם? או שתמסרו אותם בידי החברה ומאורעות החיים?
זה נתון לבחירה, והבחירה היא, שלך!
בחלק הבא נבאר את משמעות המערה ומדוע היא חשוכה.
