מה הטעם לחיות אם אין טעם?

בהקדמה לספר הזהר, בעל הסולם מונה 5 שאלות שכל אדם חייב לשאול את עצמו.
אפשר לאמר שהוא שואל שאלות של אתאיסט.
בעל הסולם לא מתפשר או מקבל כמובן מאליו את יסודות האמונה.
נראה שהוא סבור שכדי לקבל את יסודות האמונה, או כל דבר אחר, צריך תחילה להטיל ספק.
הוא לא מקבל אמונה עיוורת, הכוונה שהוא לא מוכן לזרוק את השכל, ועל מנת להאמין בדבר מה, בין אם זו אמונה בהיבט של דת\מדע\אקדמיה וכו', צריך ליישב אותו תחילה על ההגיון הבריא שבאדם.
הוא מזמין את האדם לחשוב בעצמו,להיות חוקר, ולא להתפשר על הדעה הרווחת ולקבלה כאמת מוחלטת. מסוכן מאוד לקחת מחשבה מסוימת, להאמין בה ולחיות על פיה, אם היא לא מתיישבת גם עם השכל הישר.

עכשיו נצלול אל תוך הטקסט.

אות א'

"רצוני בהקדמה זו לברר איזה דברים
פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל
ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי
לבררם, ובכל זאת עדיין לא הגענו בהם
לידי ידיעה ברורה ומספקת."

מה שאני אוהב בבעל הסולם, זה שהוא כותב פשוט, בשפה שכל אדם שירצה יוכל להבין אותו.
בטקסט הפותח באות א', בעל הסולם מספר לנו שהוא רוצה לברר דברים פשוטים לכאורה, שכולם התעסקו בהם, והרבה ספרים ומאמרים נכתבו על כך, המדע וכל הדתות עסקו ועוסקים בדברים האלו.
ולמרות כל זה, עדיין אין לנו מספיק הבנה וידיעות בנושא.

עכשיו הוא פורס את השאלות:

שאלה א: מה מהותנו

שאלה ב: מה תפקידנו בשלשלת

המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות

הימנה?

שאלה ג: הנה כשאנו מסתכלים על

עצמנו, אנו מרגישים את עצמינו מקולקלים

ושפלים עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו

מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי

אנו מחויבים להמצא ברום המעלות שאין

כמוהו לשבח, כי הכרח הוא שמפועל

השלם תצאנה פעולות שלמות!

שאלה ד: לפי שהשכל מחייב, הלא הוא

ית' [יתברך] הטוב ומטיב, שאין למעלה

הימנו ית', ואיך ברא מלכתחילה כל כך

הרבה בריות שתתענינה ותתיסרנה בכל

ימי היותן? והלא מדרך הטוב להטיב?!

ועל כל פנים לא להרע כל כך!

שאלה ה: איך אפשר שמהנצחי, שאין

לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות

הוות וכלות ונפסדות?

עד כאן אות א'.

נתמקד בשאלה א'.

מה המהות שלנו? מה המהות שלך?
בשביל לענות על השאלה אנחנו צריכים להבין תחילה, מה פרוש המילה "מהות".
בואו נדמיין לרגע שולחן אוכל פשוט מעץ.
קחו לכם רגע לחשוב על השאלה – מה המהות של השולחן?

…

…

…

…

…

יש לך תשובה?

אני מניח שענית שהמהות של השולחן היא לשים עליו אוכל.

אז.. בוא נקפוץ לרגע לשאלה ב' שבה שואל בעל הסולם על התפקיד שלנו, ונשאל את אותה שאלה לגבי השולחן.
מה תפקיד השולחן?
כנראה שעלתה לך תשובה זהה לזו של ה"מהות".
אז למה לשאול את אותה שאלה פעמיים?
או שאולי המילה "מהות" והמילה "תפקיד" הן מילים שונות בתכלית? אחרי הכל, למה לשאול שתי שאלות זהות? ולא קשור לאמר שמדובר במילים נרדפות, כי הן לא משמשות אותנו.
וגם אם היו משמשות אותנו, מה סיבה לחזור על אותה שאלה.

אז מה מהות השולחן?

מהות השולחן היא – "עץ"
"מהות", פרושה – חומר הגלם הראשוני שממנו נוצר דבר.

שאלה: מדוע בעל הסולם פותח בשאלה על המהות ולאחר מכן שואל על התפקיד?
תשובה: מכיון שבלי מהות לא נוכל לדעת מה התפקיד המיועד לדבר מסוים.

כדי להבין יותר טוב ניתן דוגמא:

לפני אלפי שנים, עלתה מחשבה בראשו של אדם לעשות סיר כדי לבשל את האוכל שלו.

מה עשה האדם? חטב עץ ויצר ממנו סיר. בשמחה גדולה, ליקט את האוכל, הניח אותו בסיר והדליק מדורה קטנה, הניח את הסיר על המדורה, וההמשך כבר מובן לנו.

מה היה חסר לאדם להבין? את התכונות של חומר הגלם, את המהות של העץ. כי אם היה מבין, היה יודע שעץ דליק, ועוד הוא היה מגלה שהעץ לא מוליך חשמל וכו'.. וכך היה יודע איזה תפקיד לייעד לו.
מכאן אנו מבינים שישנן שתי דרכים ללמוד את זה. האחת היא, בדרך הקשה, הכונה, דרך ניסוי ותהייה ללא מודעות, ומדרך ה"לא", ניתן ללמוד על ה"כן", כמו שכתוב "יתרון האור מן החושך".
והדרך השניה, היא דרך לימוד תחילה ואז יישום בשטח על מנת לפסול או לאמת את הדבר. כך או כך האדם יגיע אל התשובה.

וכמו השולחן גם עלייך ללמוד מה המהות שלך, בכדי להבין איך להשתמש, או לממש את הפוטנציאל הקיים בך.

אחרת אנחנו מסתובבים בעולם הזה 120 שנה בלי הבנה, למה הגענו לכאן?
ומה הטעם בחיים כאלו?
יעלה על הדעת שפועלי בניין, ניגשים למלאכתם מבלי ידיעה, מה ואיך בונים בניין? ובמיוחד כשהם נדרשים לעבוד יחדיו כצוות, על מנת לבנות אותו, הרי במצב כזה, שאין הם יודעים מה ואיך בונים, כל אחד מהם יבנה בעיני רוחו את מה שהוא חושב שצריך לבנות, למרות שהם צריכים לבנות בניין אחד יחדיו? מה תהיה תוצאה של דבר כזה? את זה אנחנו יכולים לראות בהתנהלות החברה שלנו כיום.
וככה אנחנו חיים את חיינו, גם כפרט וגם כחברה.

אז אפשר לאמר, המהות שלי היא אדמה, כי האדם בא מן האדמה ואליה הוא שב בסוף ימיו.

אבל האם האדם הוא הגוף שלו? הרי אנחנו אומרים "גוף האדם" זאת אומרת שיש גוף ויש אדם.
ומה משמעות המילה "גוף"?
"גוף" משמעותו מגופה או גופה.
"מגופה" – פקק שחוסם חור.
"גופה" – גוף מת שהיה שייך לייצור חי.
זאת אומרת שהגוף שלנו הוא רק כלי שמכיל את האדם. כלי שללא האדם אין בו חיים.

אז האדם הוא לא הגוף.

אז.. אולי האדם זה הרגשות? או המחשבות?

בוא נחשוב, האם מהות, יכולה להשתנות? האם את העץ אפשר לשנות? את הצורה שלו אפשר לשנות, את המימדים ניתן לשנות, אבל אחרי כל השינויים, העץ נשאר עץ. ומה עם הרגשות והמחשבות? האם אותם ניתן לשנות? ודאי שכן.

אז האדם הוא גם לא הרגשות והמחשבות.

אז מה מהות האדם?

בעל הסולם בשלב זה עדיין לא עונה על השאלות, אלא רק מציג אותן ומשאיר אותן פתוחות.
לכן, בשלב זה אנחנו עדיין לא מצפים לתשובות, אלא רק מגרים את המחשבה.

שאלה ב:

אחרי שנבין את המהות נוכל לתהות על התפקיד שלנו בעולם הזה.

ולמה בכלל, שלי, האדם הפשוט והקטן, יהיה תפקיד בעולם אינסופי של גלקסיות ומיליארדי אנשים וייצורים אחרים?
ובכלל, אחרי כל הדורות שקדמו לנו, שביניהם מדענים ופיזיקאים שחקרו על העולם, וביססו לנו מדע שלם ומופלא, ואחרי דורות של חכמים כמו אבותינו הקדומים? איזו השפעה יכולה להיות לאדם כמוני בעולם אינסופי כזה?
ובכל זאת, שאלה זו נשאלת עליך, זה אומר שיש בך ערך הרבה יותר גדול ממה שחשבת והאמנת, או ממה שהורגלת לחשוב. ואיך בכלל נוכל להעריך את עצמינו באמת, טרם שנדע את מהותינו? האם אפשר להעריך רכב מבלי שנדע ממה הוא מורכב?

שימו לב, בעל הסולם לא מקבל מוסכמה חברתית או דתית כאקסיומה, הוא מטיל בה ספק, הוא רוצה להבין בשכל, ולשם כך, הוא ממקד אותנו בשורש העניין, שורש שישמש לנו כיסודות יציבים ואמיתיים.

שאלה ג'

בעל הסולם מזמין אותנן להתבונן בעצמינו ובחברה שלנו.
תראו את כל הבעיות שיש בעם שלנו ובעולם בכלל, את השחיתות, האלימות, השקרים, השנאה,
האגו שמנהל את החברה שלנו, וגם את כל אחד מאיתנו כפרט. העצבים, הפגיעות של האדם, הכעס, התאוות ששולטות בנו וכו'. הוא מסכם את כל זה במילים הבאות: "עד שאין כמונו לגנות".

ומאידך, הוא אומר, וכשאנו מסתכלים על הפועל שיצר את כל זה הרי אנו מחויבים להמצא ברום המעלות שאין כמוהו לשבח.

תחשבו על הטבע איך הכל מסתדר בצורה מושלמת, מיקום השמש והירח ביחס לכדור הארץ עד כדי שכל סטיה קטנה של מעלה, תקפיא או תשרוף אותנו. חישבו על תהליך הפוטוסינטזה.

התבוננו בתהליך גדילת העץ עד שמוציא את פירותיו, איך תחילה יש זרע קטנטן שנרקב באדמה ופתאום יוצא ממנו עץ פרי גדול ויפה שאנו ניזונים ממנו. איך כל זה יצא מזרע? ומה עם ההריון? מה עם גוף האדם? באיזו סינרגיה מושלמת הוא פועל? עד שאם תא אחד ירצה יותר בשביל עצמו יתפתח תא סרטני ותופר הסינרגיה, כי הכל מושתת על איזון ושלמות.
ואם מאותו פועל, אנחנו יצאנו, אז הכרח הוא שיש לנו ערך גדול שלא יסולא בפז. ושוב פה הוא חוזר לערך שלנו.
והוא מסיים במילים הבאות "כי הכרח הוא שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות". האם, היית מצפה שממפעל מכוניות יוקרתי תצא מכונית שאין בה את כל החלקים הדרושים לנסיעה?

שאלה ד'

מחייבים אותנו ביהדות להאמין שהבורא הוא טוב ומטיב, אם ככה, בעל הסולם שואל, איך הגיוני שהוא יצר כל כך הרבה אנשים שיתענו ויתיסרו בכל שנות חייהם? כדוגמת מחלות, ובעיות כלכליות, סכסוכים במשפחה, גירושין, אלימות ועוד..
ואז הוא ממשיך ואומר, "והלא מדרך הטוב להטיב?!".
איך אפשר לדעת אם משהו טוב? לפי הביטוי שלו.
דמו לכם אדם שהולך ברחוב וכל אחד שעובר לידו מקבל ממנו מכות, ומחייבים אותנו להאמין שהאדם הזה הוא טוב, האם היתם מקבלים את זה? לא!, למה? בגלל הפעולות שלו.
ואז בעל הסולם מקשה עוד יותר ואומר "ועל כל פנים, לא להרע כל כך."
במילים פשוטות – "אתה יודע מה? בסדר, נניח ואני מקבל את זה שאנשים יסבלו, אבל עד כדי שהם יצטרכו לעבור שואות? מחלות? ואסונות טבע? על זה מחייבים אותי להאמין שהוא גם טוב וגם עושה טוב?! אני לא מקבל את זה".

שאלה ה'

עניין הנצחיות של הכוח שברא את העולם:
תחשבו על כל בעל חיים, כמה זמן הוא חי? כמו שההורה שלו חי, נכון?
לדוגמא, כלב, כמה זמן הוא חי? בערך 18 שנה, וההורים שלו? גם.
ואם מחייבים אותנו שהאדם הוא צלם מצלמו של בורא העולם, ואותו בורא הוא נצחי, אז איך הגיוני שאנחנו זמניים? איך הגיוני שאנחנו מתים?

אלו חמשת השאלות שבעל הסולם בא ומטיל אותן ממש כמו פצצה, הוא מבקש שנעצור לרגע הכל ולא נמשיך הלאה בחיינו מבלי לברר את אותן שאלות. שהרי, הבנתן קריטית להמשך חיינו כפרט וכחברה אנושית. הוא מבקש שנשבור את כל התבניות שהכרנו עד כה, שנעזוב את האמונה שלנו, הדעות, הרגשות והפטריותיות שבנו, וקודם כל נבוא נקיים, ואז נברר אותן. בדיוק כמו תינוק שנולד נקי מכל מחשבה, תפיסה או דעה. והוא פונה לכל אדם, בלי קשר אם הוא דתי, אתאיסט, עם נטיה כזו או אחרת.
ועוד הוא מבקש מאיתנו לא לקבל שום דבר כאקסיומה, לפני שנבדוק בעצמינו, אפילו לגבי מה שלימדו אותנו להאמין שהוא אלוהים.
בעל הסולם בכתביו מנפץ לנו את כל התבניות שיש לנו על אלוהים ועל היהדות והדתות, ואפשר כמובן לקחת את לכל היבט בחיינו. הוא מאפשר לנו להרכיב את הפאזל מחדש, רק שהפעם, אנחנו אלו שצריכים להשיג את הפאזל בעצמינו, מבלי שיספרו לנו איך נראת התמונה, אלא לגלות את התמונה בתוכנו.

בהמשך בעל הסולם יוצא לחקירה מעמיקה אחר תשובות לשאלות הללו, ופורס בפנינו 6 חקירות שיעזרו לנו להכנס פנימה לגילוי התשובות.