מה לך ולטיפה בים?

במאמר הזה נעסוק בחקירות שמביא בעל הסולם בעקבות השאלות באות א' שהבאנו במאמר הקודם (למעבר למאמר הקודם לחצו כאן).
בעל הסולם, באות א' ובאות ב', מציג תחילה את ששת החקירות, ואני אסביר מהבנתי, כל אחת מהן.
אחרי שהוא מסיים להציג אותן הוא מתחיל לצלול פנימה ואת זה נראה מיד לאחר מכן, במאמרים הבאים.
התחלנו:

חקירה א':

והנה חקירה הא' היא:
איך יצויר לנו שהבריאה תהיה מחודשת,
שפירושו דבר חדש שלא היה כלול בו ית' (יתברך) מטרם שבראו,
בו בעת שברור לכל בעל עיון,
שאין לך דבר שלא יהיה כלול בו ית'.
וכן השכל הפשוט מחייב
כי כלום יש לך נותן מה שאין בו?!

בחקירה הראשונה הוא מבקש להבין, איך הגיוני שייברא דבר חדש של היה נמצא בקיום של הבורא, לפני שהוא ברא אותו.
ובאותו זמן ברור לכל אחד שלא ייתכן דבר חדש שלא היה קיים בבורא. ואפילו השכל הפשוט מחייב
שאי אפשר לתת משהו שאין לך.
אפילו קוסם כשהוא שולף שפן מן הכובע, אם לא היה לו שפן שהביא איתו מראש, איך היה שולף אותו מהכובע?

ואני יודע מה חשבת, כי גם לי קפצה המחשבה הזאת לראש כשקראתי את זה פעם ראשונה.
זוכרים במאמר הקודם שאמרתי שבעל הסולם כותב את כתביו ושם עצמו בנעליו של הקורא? ואמרתי שאתן לכם דוגמא כשתגיע העת?
אז הנה הגיעה העת, ובחקירה ה – ב', נוכל לראות דוגמא חיה לכך שהוא שם את עצמו בנעליים שלנו, הקוראים.
שימו לב:

חקירה הב'

חקירה הב':
אם תמצא לאמר,
שמבחינת כל יכולתו, ודאי הוא שיכול לברוא יש מאין,
דהיינו דבר חדש שאין לו שום מציאות בו ית',
נשאלת השאלה:
מה היא מציאות הזו שיתכן להחליט עליה שאין לה שום מקום בו ית'
אל היא מחודשת?

מה שאומר לנו בעל הסולם במילים אחרות:
"אני יודע מה חשבת, שבורא עולם לפי הדעה הרווחת הוא כל יכול. אז ברור שהוא יכול לברוא דבר שלא היה קיים בו קודם לכן.
*דהינו, יש מאין. "יש" = קיים. "מאין" = משום דבר\מכלום.
נכון שזאת המחשבה שעלתה בעקבות החקירה הקודמת?

אבל בעל הסולם לא מסתפק רק במחשבה הזאת, והוא לא מוכן שהיא תשאר סתומה ללא מענה.
אלא, הוא פותח אותה עוד יותר, ומקשה עליה בשאלה הבאה:
מהי אותה מציאות או בריאה שלא היתה כלולה בו קודם?
איך זה קרה הדבר הזה, אנחנו מבינים, הרי, הוא כל יכול. אבל, מהי אותה בריאה? על זה הוא דורש תשובה.
זה חוקר אמיתי, שלא מתפשר, ולא משאיר דבר אחד סתום. ותאמינו לי, לא מדובר בתשובה הפשוטה והיבשה שאנחנו מדמיינים בראש.

בחקירה הג' הוא רומז לנו מעט על "מהי אותה מציאות".
הוא ממש בונה את כל זה מאפס ובשלבים, כמו גילוי מודרך.

חקירה הג':

חקירה הג':
במה שאמרו המקובלים
שנשמתו של אדם היא חלק אלוה ממעל,
באופן שאין הפרש בינו ית' לבין הנשמה,
אלא שהוא ית' "כל", והנשמה היא "חלק".
והמשילו זה לאבן הנחצבת מהר,
שאין הפרש בין האבן לבין ההר,
אלא שזה "כל" וזו "חלק".

עצירת ביניים להסבר:
המקובלים, שהם אנשים כמונו, אשר הקדישו את חייהם למחקר הזה והגיעו להשגות מתוך עולמם הפנימי, עולם שקיים בכל אדם. זהו עולם, שיש בו מבניות מסודרת, כמו שיש מבניות מסודרת בעולמינו הפיזי.

חשוב לפרש כאן עוד מושג שכולנו מכירים, אבל לא מכירים את המשמעות האמיתית שלו,
ואני מדבר על המושג: "עולם".
"עולם", אין משמעותו כמו המילה באנגלית – "WORLD" או "UNIVERSE".
אולי לפני שאתן את המשמעות האמיתית, תנסו לראות המשמעות החבויה באותיות עצמן:

ע ו ל ם
…
…
…
…
…
…

הצלחתם למצוא את המשמעות?
אז עכשיו נסביר:
"עולם" מלשון – "העלמה" (הסתר) , "העלם".
דבר הסמוי מן החוש, דבר נעלם שמסתיר לנו את האמת. מסתיר את האור העליון או את הבורא מן הנברא.

נחזור לעניינינו:

המחקר של המקובלים, התבסס על לימוד, והתבוננות על הטבע והבריאה, מצד אחד. וברובד נוסף, הם התבססו על התבוננות פנימית והשקטת המחשבות, קצת דומה למדיטציה, אך שונה במהות.
הם לקחו את כל מה שלמדו והשיגו, אל תוך חיי היום יום שלהם, אל תוך חיי הזוגיות וההורות, אל תוך עבודת הפרנסה שלהם, ואל תוך היחסים שלהם עם הזולת. הם, יישמו את הלימוד וההשגה ולא פרשו מהחברה או שמרו את זה לעצמם, בכדי לחוות שלווה, אלא הם הבינו שחיי היום יום הם העיקר, הם המגרש אימונים, ושם צריך ליישם את הלימוד, דרך העבודה אל מול הזולת, אל מול הקשיים וכו'. והם מעבירים אלינו את הידע שהשיגו, אבל הידע הזה, הוא לא לצורך חכמה או מושכלות. כפועל יוצא האדם נהיה חכם יותר, אבל החכמה היא לא המטרה.

יש משל יפה על מלך שבנה מבוך שדרכו אפשר להגיע לארמון, והמבוך הזה פתוח לכל מי שיחפוץ לפגוש את המלך בארמון.
כולם מחפשים את דרכם ומסתבכים, ויום אחד הצליח אדם לסיים את המבוך ולהגיע אל המלך.
והוא והמלך, היו משקיפים על האנשים המתרוצצים במבוך. מה עשה אותו אדם? התחיל להדריך את האחרים אל המסלול הנכון ואיך לנתב את דרכם אל הארמון. אם יקישבו לאותו אדם הם עדיין יידרשו ללכת בדרך, אבל הם ילכו בה במודע ובבהירות, בשונה משאר האנשים. כמה רוגע יש באדם שלא הולך בחוסר וודאות, נכון?
כך הם המקובלים. אבל המקובלים לא מבקשים ממך להאמין, אלא לגלות ולדעת בעצמך. ואיך את זה עושים? שומעים את עצת האדם שעבר את הדרך, אבל מאמתים אותה בעצמינו, ולא מקבלים אותה כאמונה עיוורת.

אז אותם מקובלים מספרים לנו שהם גילו שהנשמה שלנו, היא "חלק אלוהה ממעל". דהינו, היא ממש חלק מהבורא. ובאיזה אופן?
"באופן שאין הפרש.." זאת אומרת שאין הבדל בין הנשמה לבין הבורא.
רק שהנשמה היא "חלק" והבורא הוא "כל". והם נתנו לנו משל קצר שיעזור לנו להבין טוב יותר עד כמה אין הפרש:
דמו לכם את עצמכם על הר ובידכם גרזן, ולידכם יש מכשיר שיכול לבדוק ממה מורכב כל חומר.
עם הגרזן תחצבו אבן מן ההר, ושימו אותה בתוך המכשיר.
המכשיר מיד יעלה את כל הנתונים על הרכב האבן.
דמו לכם שעם אותו מכשיר אתם בודקים את הרכב ההר. האם גיליתם הרכב שונה בין האבן לבין ההר?
לא. נכון? ובכל זאת, מה ההבדל?
שהאבן היא רק "חלק" וההר הוא כל".

ניתן משל נוסף ששמעתי:

דמו לכם אתכם בתוך ים. אוחזים כוס בידכם. תכניסו את הכוס לים, ומלאו אותה. האם יש הבדל בין המים שבכוס למים שבים?
עשו לכם את אותו תרגיל מחשבתי גם על בבושקה גדולה, שמכילה בתוכה עוד בבושקות יותר קטנות, שבכל אחת מהן יש את אותם הפרטים בדיוק מושלם, כמו בבבושקה הגדולה.
ככה אנחנו והבורא. וואוו!
כמובן שכרגע, מבחינתנו, עד שלא נשיג את זה לא נדע שזה באמת כך. אבל אם נרשה לעצמינו, להסיר לרגע את החשש שאולי מוליכים אותנו שולל, או שאולי זו רק פילוסופיה יפה, ונתענג לרגע על המחשבה שכך הוא הדבר, איזו תחושה אדירה זו, להבין במעט איזה ערך יש בכל אחד ואחת מאיתנו, נכון?

ממשיך בעל הסולם בחקירה הג', מכיוון שהוא לא מסתפק בלקבל דבר כסתום. הוא רוצה לברר הכל ולפתוח הכל, כמו שכבר הספקנו להכיר. ממש כמו ילד סקרן, שמגלה את העולם, ולא מפסיק להקשות קושיות ולשאול, "למה"?

ולפי זה יש לחקור:
הא תינח, אבן הנחלקת מהר, שהיא נפרדת מההר על ידי גרזן המוכן לכך,
ונפרד על ידו ה"חלק" מה"כל".
אבל איך יצויר זה בו ית' (יתעלה) וית' (יתברך),
שיפריד חלק מן עצמותו ית',
עד שייצא מן עצמותו ית',
ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו לנשמה,
עד שיתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית'.

וואוו כמה המילה "ית' ", מופיעה בפסקה אחת. אבל זאת השפה, ולא סתם זה נאמר. מעיניי עדיין סתום הדבר, מכיוון שרק עכשיו, עלתה בי המחשבה לברר למה חשוב להוסיף את המילה "יתברך" כל פעם שמדברים על הבורא.
לפני שנבין מה בעל הסולם שואל , חשוב לי להבהיר, שכל מה שאני כותב הוא מהבנתי, אמנם למדתי לא מעט את הנושא, אבל עדיין הרבה מתבסס פה על הבנתי בלבד, וייתכן שישנן עוד משמעויות לכתוב, ואולי עוד אגלה בדרך שלא הבנתי את הדברים על בוריים.
לכן, אל תסתמכו עלי כאל מקור בר סמכא, אלא רק תאפשרו לי להגמיש קצת את מחשבתכם ולגרות אותה.

אז מה הוא שואל בעצם?

הוא אומר "הא תינח, אבן הנחלקת.. וכו' ".
הכוונה במילים פשוטות " בסדר, בוא נאמר ואני מקבל את כל המשל על ההר וכו'.
אבל איך ייתכן לעלות על הדעת, שהבורא הפריד חלק מעצמו, עד שהפך להיות חלק נפרד ונבדל מעצמו?". ומהו הגרזן שמפריד?
נשמע קצת הזוי ולא ברור דבר כזה.
והוא מסיים במילים: "עד שייתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית'" את המשפט הזה אשאיר כמו שהוא ולא אסביר, מכיון שהוא עדיין לא ברור לי כמו שצריך, לכן אני מעדיף כרגע להשאיר אותו ללא הסבר.

עד כאן אות ב'
באות ג', בעל הסולם מביא עוד שלוש חקירות מעניינות מאוד
ועליהם תוכלו לקרוא במאמר הבא.